עתון "הארץ" הוא עתון מכובד. ליגיטימי וחשוב. אני קורא את עתון "הארץ" עשרות שנים. ברוב המכריע של המקרים אינני מסכים עם דעות כותביו. יש לו אג'נדה ברורה וחד משמעית כפי שיש ל"ישראל היום" רק ב-180 מעלות ההיפך. רציתם דמוקרטיה? זו דמוקרטיה. שוק של דעות ואנחנו נבחר מה מתאים לנו ומה אנחנו זורקים לפח.
השבוע עתון "הארץ" חצה לדעתי את הקווים במאמר שפרסם גדעון לוי תחת הכותרת: "הרעים לטיס". מאמר שהוא רצף של אשמה שלא לומר שנאה לטייסי חיל האוויר העושים לילות כימים כדי שגדעון לוי ימשיך לשבת עם הלפטופ שלו בבית קפה תל אביבי, יזמין אספרסו ארוך וישמיץ וינאץ את אלה שמאפשרים לו ללגום את הקפה בשאנטיות שמאלנית, וכדי שיוכל להתרכז וחלילה לא לפספס מילה אחת של גסות רוח ועיוות המציאות כלפי טייסנו.
על החמאס ואנשי עזה הוא כותב: "חסרי הישע שאין להם לא חיל אוויר ולא הגנה אווירית, בקושי עפיפון. והם (הטייסים-א.ד.) נחשבים ה-גיבורים, גברים גברים, שיגיעו רחוק גם בחייהם האזרחיים". ואני אומר לגדעון לוי, של נעליך מעל רגליך …או יותר נכון קח את הרגליים שלך ותעוף מכאן. אם בשעה כזו וכלפי חבורה של צעירים שהם מגש הזהב של עם ישראל אתה מוצא לנכון לכתוב עליהם את מה שאתה כותב אז: אחת משתיים, או שאתה סוס טרויאני בתוכנו או שהשתבשה עליך דעתך. אני נוטה לאמץ את האפשרות השנייה והאמת היא שבמקרה של גדעון לוי היא מחמירה עם השנים ואני עוקב אחריו הרבה מאוד שנים.
אין אף מדינה בעולם שהייתה נוהגת ב"אמצעי מניעה" כפי שאנחנו נוהגים בטרם אנחנו לוחצים על ההדק או הג'וי סטיק. כולנו יודעים זאת היטב וכך גם גדעון לוי.
שומו שמיים. מדינה שלמה על כל תושביה מתרוצצים למקלטים מספר פעמים ביום מירי של למעלה מ-1000 טילים על לא עוול בכפינו. אנחנו מוכנים להפסקת אש מיידית למרות ואולי בגלל שאנחנו חזקים ומסוגלים להפוך את עזה לשדות לגידול תירס ויושב אחד בתוכנו, יהודי וישראלי כשר וכותב דברים נוראיים על חוד החנית של ההגנה שלנו.
לצערי, גדעון לוי אינך ראוי להגנה של טייסי חיל האוויר. מקומך בכינוסי שמאל ברחבי העולם ולא בתל אביב.
