בעמוד 22 של גליון זה מופיעה ידיעה קצרה ולאקונית משהו על התנהגות ילדים ובני נוער חרדים במודיעין עילית כלפי כוחות כיבוי שהגיעו למקום לכבות שריפה. בתמצית: הם השליכו עליהם אבנים וסלעים. בעוד יותר תמצית – המדינה לוקה כלפי מגזר זה בעיוורון וסלחנות קיצוניים.
אי אפשר להעלות על הדעת מחזה אבסורדי יותר. מי שמע על אדם שתוקף כבאי שבא לכבות שריפה בחצרו? האדם הסביר יוציא מפיו רק שתי מילים בהקשר זה: "אז שיישרפו!". כלומר – על הכבאים במקרה כזה להתפנות מייד מהמקום ולהניח לעיר הקודש מודיעין עילית לעלות באש עד שיישארו ממנה אודים עשנים בלבד.
אבל אנחנו חיים במדינת שלושת הקופים. יש דברים שגם כשיהיו מונחים לנו מול העיניים – נתעלם מהם. איכשהו העסק הזה תמיד מצליח להגיע למימד החינני: "ככה זה אצלם… זה רק מעשי קונדס… הם לא באמת מתכוונים… זה רק ילדים…"
שימו לב היטב לאוסף החוקים הלאומניים ששרי הליכוד לא מפסיקים להעביר: עונשי מאסר בפועל למי שישליך אבן על שוטר במהלך הפגנות, נידוי והפסקת תיקצוב למי שלא ייתן "כבוד לדגל" ולסמלי הלאום. לא חסר. הפעלת החוקים אמורה כמובן להיות סלקטיבית. תכל'ס הם מיועדים נגד ערבים. החרדים אפילו לא "מצפצפים" עליהם כי הם יודעים שהחוקים והכללים האלה לא נועדו להם.
מכל חוקי היסוד והעקרונות של מדינת ישראל, זה שנרמס יותר מכל הוא ה"שוויון בפני החוק". לנוכח התמונות שמופיעות בידיעה האמורה, זה נראה יותר כמו "שוויון בפני הצחוק".
