ועדת אלאלוף למלחמה בעוני, שהגישה השבוע את המלצותיה לשר הרווחה, שמה לנו מול הפרצוף תמונת ראי של ישראל 2014. תמונה עגומה של מאות אלפי אזרחים החיים בעוני, מרגישים בעוני והכי חמור חיים בלי תקווה. הם אינם רואים אף לא קרן אחת של אור בקצה מנהרת החיים שלהם.

כמעט מיליון איש מוותרים על אוכל בשל בעיות כלכליות ועוד שני מיליון נמנעים מחימום או קירור בשל אותם קשיים. דוח אלאלוף מלא בנתונים על ויתור בטיפול שיניים, תרופות וכו'. בשורה התחתונה, המצב של רבים מאיתנו הוא על הפנים. החמור מכל הוא שמצבם של הצעירים הולך ומחמיר בסדרי גודל וחלקם כבר פוזלים אל מעבר לים. בריחת צעירים מהארץ ובדרך כלל מדובר בטובי הבנים, היא נזק אסטרטגי משמעותי למדינה שאינו פחות בחשיבותו מצמצום טייסות לחיל האוויר.

אפשר לראות בעיניים כיצד החברה שלנו הופכת קוטבית יותר משנה לשנה. העשירים נעשים עשירים יותר ועולים לגובה עם מגדלי היוקרה בתל אביב והעניים הופכים עניים לנצח. מציאות זו הולכת ומשתרשת במדינות רבות בעולם. התהליך הזה יביא בסופו של דבר להתפרצות חברתית גלובלית שבה העשירים ימצאו עצמם במגננה ויאלצו לחלק את העושר הרב שהשיגו לפרולטריון.

דוח אלאלוף לא מחדש דבר. הוא מאשש את מה שרובנו יודעים כבר שנים. נתוני הדוח אינם מפתיעים אם כי ריכוז הנתונים תמיד גורם להרמת גבה אצל מקבלי ההחלטות. שר הרווחה מאיר כהן לא גדל עם כפית של זהב בפה והוא יודע בדיוק במה מדובר. הוא שימש כראש עיריית דימונה וליד דלת לשכתו לא עמדו מדי בוקר אוליגרכים אלא אנשים קשיי יום.

את מה שמאיר כהן (יש עתיד) יודע ומרגיש – לפיד לעולם לא יידע ולא ירגיש. למצוקה ועוני יש טעם וריח ומי שלא חווה זאת כילד אף פעם לא יידע במה מדובר. תושבי עיירות הפיתוח ורבים בפריפריה יודעים בדיוק במה מדובר. מסוג הדברים שאי אפשר להסביר גם עם מילון אבן שושן. עוני הוא גם מצב נפשי-פסיכולוגי ולא רק מקרר ריק עם גבינת קוטג' וקרקעית של ממרח "השחר".