אין עוד מדינה בעולם שכל מיליוני תושביה מתעוררים בבוקר ומחסירים פעימה. יוצאים מביתם ועל כל צעד ושעל שלהם מביטים שמאלה, ימינה ובעיקר אחורה כדי להיות בטוחים שאף סכין אינה רודפת אחריהם. יש מביניהם המביטים גם למעלה ומבקשים חסדי שמיים.
גם אלה העולים על רכבת חוששים שמישהו ישלוף סכין או אקדח וינסה לטבוח את כל הסובבים אותו. אין עוד מדינה שבה הממתינים בתחנות לאוטובוס עומדים במרחק מהתחנה שמא ידהר נהג-מחבל פוטנציאלי לתוך התחנה עם מכונית בניסיון להרוג רבים ככל האפשר.
הפחד והחשש נמצאים בכל מקום. המלצר במסעדה יכול להיות מחבל ערבי, כוחות העזר בבתי החולים, העובדים במחלקות הבשר ובשאר המחלקות ברשתות השיווק, הטכנאי של חברת התקשורת ומי לא?
לא חולפת לה שנה אחת תמימה מבלי שאנו חווים אירוע משמעותי שכולו דם והרוגים ונפגעים משני הצדדים. כך כבר כמעט 100 שנות נוכחות בחלקת האדמה הזאת שהכל נלחמים עליה כאילו היא האחרונה על פני כדור הארץ.
עוד כמה מיליונים, עשרות מיליונים יאבדו את חייהם בעולם הזה בשם אלוהים, שליחיו והדת שבה הם מאמינים. כיצד לא השכילו בני אדם לאפשר זה לזה להאמין במי שהם רוצים וכמה שהם רוצים מבלי להקיז איש את דם רעהו. שהמואזין יזעק 50 פעם ביום אללה הוא אכבר ושהיהודי יבלה את כל זמנו בישיבות בתפילה לאלוהיו, שהנוצרי יכרע ברך כל חייו בפני ישו הקדוש ושבודהא יככב בכל חדר במזרח אסיה. שכל אחד יעשה עם אלוהיו ואמונתו כל אשר על ליבו מבלי לחדור לדלת אמותיו של שכנו.
מה לעזאזל כל כך מסובך בלהבין ולנהוג כך? אלא אם כן וזאת כנראה האמת כולה על רגל אחת- שבני אדם הם החיה המסוכנת ביותר בטבע. הרבה יותר מכל אלה שאנחנו רואים בנשיונל ג'אוגרפיק. האריות, הנמרים, הצ'יטות והקרנפים הם חיות חננה לעומת ההולכים על שניים שהגיעו לירח, מפנטזים על מאדים ולא מסוגלים להכיל איש את חברו.
בני האדם טרם המציאו את האפליקציה הפשוטה לכאורה שהיא גם צו אלוהי של ואהבת לרעך כמוך ואם זה גדול עלינו אז לפחות נאמץ את "לא תרצח".
