בין העיריה לרב יעקב צ'יקוטאי מתנהל, כבר מספר שנים, מאבק משפטי. צ'יקוטאי רוצה שיכירו בו כ"רב עירוני" העיריה מנסה להשאיר את התואר והתקן בידי רב אחד בלבד (אלחרר) והעניין – כאמור – מתנהל בעיקר בבית הדין לעבודה.
הצדדים הסכימו על הליך גישור עד שיום אחד גילה ראש העיריה כי צ'יקוטאי, שומו שמיים, יוצא בגלוי נגד מהלך אסטרטגי מוצהר של העיריה: הכוונה לפתוח את העסקים במע"ר העתידי בשבתות. חמתו של ביבס בערה בו. הכיצד מעיז מישהו, ועוד כזה שמוגדר כ"עובד עיריה", לפנות נגדה? התוצאה היתה הוראה מיידית של ביבס להפסיק את תהליך הגישור עם צ'יקוטאי.
מוטב היה לביבס לכבוש את יצרו במקרה הזה. אמנם דעתי כדעתו גם בנושא השבת במע"ר וגם בנושא הקטנת מספר הרבנים הרשמיים בעיר, אבל התיזמון שלו והסיבה לפעולה הדווקאית אינם ראויים במקרה הזה.
איך אפשר לצפות מרב שלא לפנות למתפללים בבתי כנסת ולבקש מהם לפעול נגד "חילול שבת"? הרי הדבר הזה מתבקש מרב והוא יחטא לאמונתו אם לא יעשה זאת. ונזכור כי לא מדובר כאן בדב ליאור או בקיצוני ההוא מצפת, שכל דרשה שלהם נוטפת רעיונות הגובלים בהסתה והמרדה. צ'יקוטאי מיסגר את כל דבריו בתוך "קריאה לשם שמיים" ולכל תלמיד בשיעור אזרחות ברור שמעשיו דמוקרטים לעילא.
טוב היה עושה ביבס אם במקום להיכנס עם צ'יקוטאי לתיגרה מחודשת היה מודיע כי הוא "מכבד את גישתו, אך העיריה תמשיך בדרך שנקבעה".