הבוקר התעוררנו לפרשת שחיתות חדשה. עוד פרשה ועוד שחיתות. לעתים נדמה ששחיתות הפכה לסטארט אפ כחול-לבן. כמעט שאין חולף שבוע מבלי שפרשת שחיתות תזעזע כאן את אמות הסיפים. עוד בטרם התאוששנו מהחשדות החמורים של השתלטות עבריינים על עיריית רמת גן מבשרים לנו הבוקר על עשרות חשודים ובהם שר לשעבר, סגנית שר מכהנת ועוד בכירים הקשורים למפלגת ישראל ביתנו שנחשדים בשוחד, מרמה, הפרת אמונים ועוד.
השחיתות אצלנו הפכה לתעשייה של ממש. חלק מה- DNA הלאומי שלנו. אנשים פונים לעשייה ציבורית כדי לזכות בעמדות מפתח שמהן יוכלו פשוטו כמשמעו לגנוב מהכסף הציבורי. לסדום היינו לעמורה דמינו.
אין לנו יותר פרות קדושות. השחיתות בשנים האחרונות מוכיחה לכולנו שלא נותר צדיק אחד בסדום. כל השירות הציבורי והעסקי נגועים בשחיתות על כל גווניה. השלטון המקומי מושחת בחלקו הגדול.
הפרשיות שזוכות לחשיפה הן כאלה שיש מידע לגביהן ומה על כל השאר? אלה שבהן כל הצדדים שומרים על שתיקה. כל אחד לוקח את החבילה שלו וממשיך בחייו ואת המעשים האסורים שבהם היו מעורבים הם לוקחים איתם לקבר.
מעולם המרחק בין האזרחים לריבון לא היה גדול יותר והוא הולך ומתרחק מדי יום. אזרחי מדינת ישראל אינם מאמינים לאף אחד. לא לראש הממשלה והשרים. לא לכנסת ולשלטון המקומי. לא למוסכניק ולטכנאי של הוט.
השר לשעבר סטס מיסנזיקוב. אחד החשודים בפרשה (צילום אתר ישראל ביתנו)
התחושה השלטת היא שאין דין ואין דיין ואם אין אני לי מי לי. בסיפור הזה אף, אחד לא יוצא צדיק. בכל משרד/ארגון/חברה ציבורית שרק מתחילים לחפור ולבדוק מוצאים ליקויים במקרה הטוב ושחיתות ממשית במקרה הרע.
מה קרה לשלטון החוק שלנו? להיכן נעלמה ההרתעה שיצרו פה פעם המשטרה ובתי המשפט?
ובתוך כל החדשות הרעות האלה שאנחנו נחשפים אליהם חדשות לבקרים מתפרסם דוח השכר השנתי של המגזר הציבורי ובו מאות בכירים המשתכרים סכומים דמיוניים בזמן שמיליונים אינם יודעים מה יעלה על צלחתם היום.
