מישהו שאל אותי השבוע על רעיון לטקסט קצר, שאותו יקרא בטקס ראש השנה במקום עבודתו. "רצוי שיהיה טקסט חילוני", הוסיף. הצעתי נתקבלה ובזמן שאתם קוראים את השורות האלו היא כבר הושמעה למאזינים. אך הטקסט לא היה חילוני כלל אלא לקוח הישר מהמקורות. ולמרות שהוא כולל התייחסות ישירה לאלוהים, יש בו מסר נהדר גם לישראלי האתאיסט.
"שיר המעלות בשוב ה' / את שיבת ציון היינו כחולמים / אז ימלא שחוק פינו / ולשוננו רינה / אז יאמרו בגויים / הגדיל ה' לעשות עם אלה / הגדיל ה' לעשות עימנו / היינו שמחים". זהו החלק הראשון של מזמור קכ"ו בתהילים. הוא חוגג איתנו את החזרה לארץ וגם מסתלבט קצת על חשבון הגויים, שמקנאים בנו על הפרוטקציה בחלונות הגבוהים.
החלק היפה הוא השני: "שובה ה' את שביתינו / כאפיקים בנגב / הזורעים בדמעה ברינה יקצורו / הלוך ילך, ילך ובכה / נושא משך הזרע / בוא יבוא, יבוא ברינה / נושא אלומותיו". דוד המלך מאוד ברור בעניין הזה: חזרתם לארץ כדי לעבוד אותה בחריצות ולראות פרי בעמלכם.
חזן ידוע בשם יוסל'ה רוזנבלט חיבר, בראשית המאה העשרים, לחן לשורות היפות האלו. במגזר הדתי הוא מושר בהזדמנויות רבות. אין לדעת כמה מהמסר שבו מחלחל למזמרים ויחד עם זאת מדובר בפיסת מוזיקה יפה. גם אם אתם לא מאוהדי הז'אנר, כדאי לתת לשיר הזה צ'אנס. הביצוע של חנן יובל, למשל, מחכה לכם ביוטיוב (ועוד עם בונוס מאת גרי אקשטיין).
המזמור הזה, שאף הוצע כהמנון התנועה הציונית והמנון המדינה, הוא השיר שאתם מחפשים כדי להעשיר את ארוחת החג.
שנה טובה
