35% מהילדים בישראל הם ילדים עניים. אנחנו מדינת ההיי טק שיש לה ציווי אלוהי להיות אור לגויים- ממוקמת רביעית בהיקף הילדים שחווים רעב. אגב, למי שאין מושג מה זה רעב- אז זה כאשר הבטן מקרקרת ואין מה להכניס לפה.
ואם הנתון הזה אינו מדיר שינה מעיני כולנו אז דו"ח של האו"ם שמפרסם את הנתונים האלה מגלה לנו שאנחנו מדורגים במקום השני בשיעור הצעירים שאינם לומדים או עובדים. לפנינו במצעד הנתונים המבישים והמדאיגים האלה צועדות יוון, לטביה וספרד. לספרד יש לפחות כדורגל משובח…
את הדו"ח מפרסמת סוכנות הילדים של האו"ם והוא מתייחס לשנת 2012 ומכיוון שבשנתיים האחרונות לא קרו פה הרבה דברים טובים אז כנראה שהנתונים נכון ל-2014 מדאיגים הרבה יותר ומכאן התנועה מתל אביב לברלין. אם הנתונים האלה נכונים ומי שחי כאן יודע שהם נכונים אז מחאת המילקי היא כאין וכאפס למה שבאמת צריך להתרחש במקומותינו. צריכה להיות כאן אינתיפאדה כחול-לבן נגד הממשלה המכהנת שפשטה את הרגל.
מדוע בכלל צריך לחכות שהאו"ם יספר לנו מה מתרחש אצלנו ברחובות? האדישות של העניים נובעת מכך שהם כנראה כל כך רעבים שאין להם כוח למחות. את המחאה צריכים להוביל דווקא השבעים כי אם המציאות המבישה הזאת תימשך היא תגיע גם לפתחם של עשירי ישראל.
נכון אמת הדבר שרבים צועקים בשנים האחרונות זאב…זאב…בכל הקשור למצב הכלכלי המדשדש של מיליונים ובמיוחד צעירים שאינם רואים עתיד בהמשך חייהם בין מטולה לאילת ופוזלים אל מעבר לים. בסופו של דבר הזאב יקום מרבצו ויכבוש את תל אביב לפני ברלין.
היזהרו בבני העניים כי מהם תצא תורה… ואני אומר היזהרו מבני העניים כי מהם ייצאו עוד עניים. עוני מביא לעוני. מביא לתסכול. לתחושות של זעם ונקמה ומכאן קצרה הדרך לאילמות, פשע ותוהו ובוהו.
המלחמה בעוני חשובה לאין ערוך מעוד טייסת של מטוסי קרב או חטיבת טנקים. אנחנו עלולים לנצח בקרב ולהפסיד את המלחמה על עתידה של המדינה.
