למרות כל הפליאה שבעניין, האבסורד, האימה וההומור – צריך וכדאי להתרגל לצירוף המילים "ראש הממשלה יאיר לפיד". קודם כל משום שלמדנו השנה, עם בחירת טראמפ, שהכל אפשרי. פשוטו כמשמעו. Never say never כנאמר באנגלית. מה שעד אתמול נראה תלוש, פנטסטי ומופרך – יכול מחר להתגלות כמציאות.

התנאי הבסיסי הזה מאפשר לכל אחד להיות מחר ראש ממשלת ישראל. אפילו בן זוגה של אתי אלון אם תרצו. באמת – מדובר כאן בכרטיס פתוח לכל. אבל בתכל'ס לא כל אחד יכול להיבחר לתפקיד הרם בישראל כי בדרך צריך לעבור משוכה גבוהה אחת.

יצחק הרצוג, למשל, לעולם לא יוכל להגיע לתפקיד. משום שהוא קטן, רזה ובעל קול גבוה ולעתים צפצפני. עם נתונים כאלה אתה לא עובר מסך וגם לא מיקרופון ולכן, בישראל של 2017, אין לך סיכוי גם אם תחזיק פסיכומטרי של 800 ביד אחת, המלצה מבגין ופרס ביד השניה ותעודת יושר בפה. בסופו של דבר הכל נקבע ומוחלט ונחתך ברמה הטלגנית. בעוצמת השואו שמקרינה דמותך וביכולת שלה לבלוט ביוטיוב על פני סרטי חתולים שעושים שטויות.

ראש הממשלה שמסיים את תפקידו בימים אלה הוא שיאן כל הזמנים בתחום. בלורית מסודרת על הראש, קול טנור-באס גברי ועמוק, דיקציה טובה, אנגלית כמעט בלי מבטא, וזהו. לא צריך יותר. עם הסחורה הזו הוא ניצח בכל תחרויות הריאלטי עד היום. לכן, כל מה שיאיר לפיד אומר, חושב, מרגיש או מתכנן – פשוט לא משנה. מבחינת לוק הוא מסודר לגמרי. דיקציה ואינטונציה – נו הצחקתם אותי. הבנאדם התאמן שלושים שנה רק על זה.