היום שבו אהוד אולמרט יישלח אל בית האסורים יהיה יום מר ונמהר למדינה. בדיוק כמו היום שבו צפינו בנשיא קצב צועד אל כלא מעשיהו ולפני כן את שר האוצר הירשזון נפרד מיקיריו כדי ללבוש את מדי האסירים.
לא למדינה הזאת פיללו הרצל ובן גוריון. לא לכך כיוונו הנביאים ואלה שבאו אחריהם בכל הקשור לעם ישראל ומנהיגיו. במקום לקיים את חזון הנביאים ולהפוך אור לגויים הקמנו כאן בארץ האבות מדינה של קומבינות ושחיתות שלטונית ההורסת כל חלקה טובה.
נקודת האור היחידה בפרשיות החמורות שאנו עדים להן בשנים האחרונות היא שבסופו של יום "יש שופטים בירושלים" ומערכת המשפט נותרה ברובה המכריע אלומת אור דקה בתוך חושך גדול של שחיתות. העבריינים מובאים לדין ויהיה מעמדם אשר יהיה. הם עומדים למשפט כאחרון האזרחים וגם נשלחים לכלא כאילו היו אזרחים מן השורה.
ביפן הם מזמן היו עושים חרקירי אבל בישראל איבדנו את הבושה ואל תתפלאו אם כל אחד מבכירי המורשעים ימכור את השתלשלות השחיתות האישית שלו בדמות ספר רב מכר תמורת מיליונים.
כיצד נוכל להוכיח עמים אחרים כאשר בו זמנית ככל הנראה נשיא המדינה לשעבר וראש ממשלה בדימוס יישבו בכלא בעבירות של אונס ושחיתות.
במציאות כזאת נהיה בקטגוריה אחת של שחיתות יחד עם מדינות בדרום אמריקה ואפריקה. לא עוד מדינה מערבית מתוקנת גאה. נצטרך ללמוד צניעות מהי ולהוריד את הראש למשך שנים ארוכות עד אשר ינוקו האורוות ויקום דור חדש בעל ערכים אחרים שיישב ליד הגה השלטון.
גבהות הלב וחטא היוהרה הם אלה שהיו בעוכריהם של קצב ואולמרט. אין צל של ספק שרבים אחרים פחות בכירים נהגו כמותם אולם למזלם לא הגיעו לרמות כל כך בכירות שהצדיקו השקעת עתק בחקר האמת ובהבאתם לדין.
התקווה היא שדור המנהיגים החדש ילמד את הלקח, יפנים את המסר ויבין שהחתירה להנהגת המדינה צריכה להיות ממניעים וערכים של שירות לציבור לטובת העם והמדינה ולא קרדום לחפור בו.
