תאונות הדרכים אינן מכת מדינה או גזירה משמיים. אנחנו מזדעקים אחרי כל תאונה קשה ובצדק. הלב כואב. משפחות נהרסות והמחיר הכלכלי של נזקי התאונות נאמד במיליארדים מדי שנה.
ברוב מדינות המערב שלא לומר בכולן גרף תאונות הדרכים ומספר ההרוגים בגינן נמצא בירידה מתמדת. אנחנו המדינה היחידה שבה מספר ההרוגים עולה כמעט מדי שנה. שר התחבורה ומקבלי ההחלטות מנמקים את הסיבה לגידול בתאונות בכך שמדי שנה עולים על כבישי הארץ מאות אלפי מכוניות נוספות. אגב, מדובר במכוניות חדישות וממוגנות היטב.
הלוואי והקברניטים היו מקדישים לתאונות והדרכים לצמצם אותן עשירית מן הזמן שהם משחיתים על תאגיד השידור הציבורי שמעניין את רוב הציבור כקליפת השום.
אין ספק שסדרי העדיפות הלאומיים שלנו משובשים לחלוטין שלא לומר בלתי שפויים. עשרות שנים מדברים על תאונות הדרכים והדרכים לצמצם אותן ובפועל נעשה מעט מאוד אם בכלל.
בדרך כלל מזכירים את הגורם האנושי כאחראי על התאונות. מעניין את מי יאשימו כאשר כלי הרכב יהיו אוטונומיים? בוודאי שזה הגורם האנושי אלא מי? חייזרים ממאדים?
זה לא רק הגורם האנושי. זה אנחנו! כולנו חווים ולא מאמינים מדי יום את פראי האדם הנוהגים בכלי רכב בכבישים שלנו. שום תמרור אדום, קו לבן, ומהירות נסיעה מותרת לא עושה עליהם רושם. הם דוהרים אל מותם תוך כדי זה שהם לוקחים נהגים והולכי דרך תמימים וישרים יחד איתם.
רמת האכיפה של משטרת התנועה שואפת לאפס וזאת מריחים היטב עברייני התנועה העושים על הכביש ככל העולה על רוחם. למשטרת התנועה חסרות ניידות תנועה כמו שלחיילי צה"ל שנכנסו לרצועת עזה היו חסרים נגמ"שים ממוגנים. זה בא בדיוק מאותו מנטליות דפוקה שלנו שמחברת את התנהגות "טיסת השוקולד" לזה שעובר באור אדום בוהק בצומת סואנת. לדעתי, אלה גם אותם אנשים שניתן למצוא במילון בעלי החיים כ"ערס מצוי".
במילים אחרות: אל תחפשו את האשם בשר התחבורה/ממשלה/משטרת התנועה/כבישים משובשים. בשורה התחתונה: זה אנחנו. תורידו הילוך ותחשבו על היקרים לכם: האם הייתם רוצים שיקירכם ישובו הערב בשלום לביתם?
