יום הכיפורים כבר נוקש בדלת. יום של חשבון נפש בין אדם לאדם ובין אדם למקום. אני מאוד מעריך ומכבד את היום הקדוש הזה כמו את יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום השואה. מבחינתי כל הימים האלה הם ימים נוראים של התכנסות פנימה וחשבון נפש.
אני לא מתחבר ליום כיפורים שבו כולנו מתכנסים בבתי הכנסת מתעטפים בטלית צחורה, אוספים את כל חטאנו במשך השנה ועושים DELET לכל החטאים והאיסורים שעברנו עליהם במשך השנה כולה ואז התחושה היא של ניקיון נפשי ורוחני. ואז לאחר סעודת סיום הצום מתחילים מההתחלה בידיעה שבעוד שנה יש עוד יום כיפורים ושם ננקה שוב את החטאים ובדרך אין תחנות ביניים שבהן אפשר לעצור ולשאול במי פגענו היום?
אני מאמין ומשתדל מאוד ליישם את גרסת יום הכיפורים היומיומי. זה שנטול מתחושת הדממה החוצה את הארץ מקצה הארץ ועד קצה ואין בו צורך בהשבתת מערכת העיכול שלנו. זה יום כיפור חד יומי שלדעתי כל אדם באשר הוא מצווה בסיום יומו לעשות חשבון נפש כיצד נהג במשך היום? האם פגע במישהו? ומה לא עשה נכון?
בהתנהלות הזאת אי אפשר "לקנות" אשראי משום בנק מסחרי או אלוהי. זו עבודה יומיומית שהמחמירים עם עצמם עושים אותה מספר פעמים ביום כדי לבדוק האם הם מדייקים בהתנהלות האנושית שלהם או שמא סטו מדרך הישר. סוג של "וייז" פנימי שגורם לאדם לחשב מסלול מחדש בכל פעם שהמצפן האישי שלו מראה לו על סטייה מן הדרך. אגב, המצאת "וייז" אנושי כזה שיתקן את מידותיו הרעות של האדם תביא במיידי לביאת המשיח ובא לציון גואל.
אין זו מלאכה קלה ולעתים היא עלולה לבלבל את העוסקים בה אולם ככל שתתמידו בתיקון הדרך ברמה יומיומית, הגוף והנפש לומדים להתאים עצמם לדיוק של התנהגות אנושית טובה ומכבדת יותר. רק כך ניתן ליצור חברה טובה וחומלת יותר. זה מתחיל בקטן בינך לבין עצמך ואחר כך בינך לבין הסובבים אותך והיא מתפשטת למעגלים רחבים יותר עד שהיא מגיעה בסופה לדרגה הגבוהה ביותר בעיניי של "ואהבת לרעך כמוך" שהיא הגשמת הצו האלוהי.
אני כותב את הדברים מבלי להמעיט חלילה מקדושתו של יום הכיפורים אלא מתוך תחושה שזמן קצר לאחר "חטאנו" ו"עננו" אנו שבים מהר מאוד לסורנו והרחובות מתמלאים באלימות, גסות רוח ובריונות כאילו לא היה יום הכיפורים והבטחות שהבטחנו רק אתמול לעצמנו ולבורא עולם היו כאבק ברוח.
