אולמרט לא ילד. הוא יודע שזה הסוף הפוליטי-ציבורי שלו, שהיה מגרש המשחקים המועדף עליו במשך עשרות שנים. הוא אהב מאוד את המגרש הזה אבל הוא אהב לא פחות את החיים הטובים ומה לעשות שהחיים הטובים דורשים אמצעים שהשירות הציבורי אינו יכול להציע. אי אפשר הכל בחיים – גם שררה וכוח וגם כסף. כמו הרבה דברים בחיים לא תמיד זה גם וגם לפעמים זה או זה או זה. אולמרט רצה גם וגם ובמנות גדולות. הוא אוהב אנשים, אוהב את החיים אבל כמו במקרה שלו מרוב אהבה הוא עשה כמה טעויות בדרך.
גם אם העליון יתחשב בכל הנימוקים שיעלו סנגוריו הוא עדיין ייאלץ להיפרד מבגדיו האזרחיים ולהתלבש במדים עם הלוגו של שב“ס. במקרה הטוב העליון יצמצם את העונש לארבע או שלוש שנים וזה אומר שכאשר אולמרט ייצא מבית האסורים הוא יהיה מעבר לגיל 70 וזה הגיל שבו מתחילים בעיקר לחפש תחביבים ולא קריירות.
אהוד לא היה לבד בסאגת השוחד והשחיתות. בשורה אחת עמו ניצבו בפני השופט רוזן בכירים ומורמים מעם שהבינו כי דינם הוא דין אחד כמו אחרון האזרחים במדינה ועל כך מגיע שאפו גדול לשלטון החוק שלנו. אבל זה רק בינינו, כי המסר שעובר לאומות העולם הוא של רפובליקת בננות שאמנם יש לה שלטון חוק ומערכות משפט אבל עדיין אנחנו בתוך הקטגוריה של רפובליקות בננה.
מדינה שבה הנשיא שלה בכלא וראש הממשלה כבר מצלצל בשערי בית הסוהר ושר האוצר רק יצא מבית הכלא ועוד בכירים רבים הריחו ליזול בבתי מעצר ומאסר- היא מדינה שצריכה לחשב מסלול מחדש. השופט רוזן ששלח השבוע ראש ממשלה ובכירים אחרים לבית הסוהר סימן את הדרך. הוא השומר בשער. הוא זה שהציב תמרור אדום ענק בפני שועי הארץ האומר: עד כאן! יידע כל איש ציבור ואיש עסקים כי מדינת הקומבינה שואפת להיות מדינה מתוקנת וכי סטייה עלולה לעלות לעבריינים ויהיו בכירים ככל שיהיו בסיום הקריירה הציבורית והעסקית שלהם תוך ריצוי עונשי מאסר בפועל וכי הכסף לא יענה את הכל.
אין בליבי חלילה שמחה לאיד על העונש שהוטל על אולמרט. זהו בעיקר שבוע עצוב שיש בו חמלה ורחמים על אדם שיכול היה לחולל את השינוי המיוחל עם שכנינו אך כשל בשל גבהות לב ותאוות בצע. אולמרט לא היה בוגד. הוא היה מושחת.
