המציאות הכלכלית תתפוצץ לנו בפנים. לא רחוק היום שזה יקרה. הממשלה נוהגת לפי הפתגם: הכלבים נובחים והשיירה עוברת…אבל יום אחד והוא אוטוטו כאן השיירה לא תעבור יותר ו"הכלבים" יאבדו את סבלנותם וינשכו.

אני מכיר כמה משפחות שבחודשים האחרונים מכרו את דירתם ועברו לדירה קטנה יותר כדי להחזיר את יתרת המשכנתא המדירה שינה מעיניהם. הם מעדיפים פחות מטרים רבועים וללא מרפסת שמש אבל לישון טוב בלילה.

אנחנו שומעים על מאות אלפי קשישים שמוותרים על תרופות לטובת אוכל וחשמל (אגב, חשמל לצרכים בסיסיים שאינו כולל חימום בחורף). ככה מתחילה מהפכה. בסוף בסוף המהפכה תפרוץ בגלל גפרור שיצית אותה. זה יכול להיות זוג צעיר שיעשה מעשה שיזעזע את כולנו או קשיש שיחליט שדי לו. ואז יהיה מאוחר להוציא את המיליארדים ששוכבים במרתפי בנק ישראל ויכולים לפתור את הבעיות הדחופות של כולנו כמו בריאות ומזון. הבטחון מסודר ולא צריך לדאוג לו.

ישנם רבבות ישראלים שמצבם הכלכלי הולך מדחי אל דחי. קצה נפשם לראות במה מתעסקים הפוליטיקאים שלנו וכיצד מיליארדים יורדים לטמיון בגלל גחמה של מנהיג זה או אחר. הישראלים הטובים האלה מלקטים שקל לשקל כדי לשרוד והמנהיגים נמצאים בפלנטה אחרת ונוהגים כאילו אין מחר.

הנאום של ביבי בקונגרס חשוב אבל לא פחות חשוב לשמוע את "הנאומים" קורעי הלב של מפוטרי המפעלים בדרום הארץ על מציאות של שוקת שבורה. מקומות עבודה, בריאות וחינוך הם לא פחות חשובים מהאיום האיראני.

מה שעצוב הוא שאנחנו יודעים כבר עכשיו שב-17 במרץ שום דבר לא ישתנה כאן. הבחירות לא יקדמו אותנו מילימטר אחד קדימה והלוואי ולא ייקחו אותנו אחורה. אנחנו יותר קרובים לאווירה שהייתה ערב המהפכה הצרפתית כאשר השלטון אכל עוגות ולעם לא היה לחם.

איך זה קרה לנו שהקמנו מדינה לתפארת אחרי אלפי שנות גלות, רדיפות והשמדה ודווקא את הבית הלאומי שלנו, אנחנו לא מסוגלים לכלכל בתבונה תוך שמירה על צלם האנוש של מאות אלפים מבין אלה החיים בתוכנו.

הרצל, א.ד. גורדון, בן גוריון וז'בוטינסקי- כולם כאחד מתהפכים בקברם.

נב.

ואפילו לא אמרנו מילה על הרב הראשי לשעבר יונה מצגר.