לא קראתי את דוח המבקר על "צוק איתן". לא הקשבתי לפרשנויות האינסופיות על כל פסיק שכתב המבקר ולעניות דעתי מלבד המשפחות ששכלו באמת את היקר להן מכל בעוד יום-יומיים יעסקו בו כלי התקשורת כמו בשלג דאשתקד.
לרבים מאמצעי התקשורת והמדיה נפל הדוח ליד כפרי בשל כדי לתקוף עד זוב דם את ראש הממשלה. נדמה שהם נהנים להתעלל בו עד שיהפוך לאבק אדם. הם חיפשו כל זווית או סדק בדוח הנוגע לביבי וקרעו לו את הצורה.
בכלל נדמה בשיח הציבורי ובוודאי התקשורתי שאף אחד מבין מיליוני אזרחי המדינה בעלי זכות בחירה לא הצביע עבור ביבי והליכוד. האם יתכן שבסופו של דבר הערבים שנהרו לקלפיות הם אלה שבחרו בו?
האם יתכן שבסופו של יום ביבי הוא האחראי לכל הרעות החולות במדינה? ואני האחרון שמוכן להיות סנגור שלו. אולי כדאי שנסתכל כולנו במראה לפני שאנחנו מחפשים ומוצאים בקלות את האיש הרע בכל הדברים הרעים שקורים אצלנו. אגב, בכל מדדי האושר שעורכים גופים בינלאומיים אנחנו בצמרת העמים המאושרים בעולם. הכיצד? יתכן שאנחנו מזוכיסטים האוהבים שמלקים אותם בשוטים ועקרבים ולמרות זאת מרגישים שחצי פתח תקווה שלהם, כלשון הגששים?
ובחזרה לדוח המבקר. בסיומה של כל מערכה צבאית בעשרות השנים האחרונות קמה ועדת חקירה/בדיקה או תחקירים מטעם עצמם של גופים שונים. כך היה עם ועדת אגרנט אחרי מלחמת יום הכיפורים, והוועדה בעקבות הטבח בסברה ושתילה. דומה שלא ניתן לשלוח שני חיילים למשימה כלשהי מבלי שתוקם אחריה ועדת חקירה בראשות שופט.
אין פסול בבדיקה עצמית, הסקת מסקנות והפקת לקחים אבל הרושם הוא שאנחנו חוקרים את עצמנו לדעת. ומדוע לוקח שנתיים וחצי מסיום המבצע ועד לפרסום הדוח?
בסוף בסוף מתברר שהכל אישי והכל פוליטיקה קטנה. לבי לבי בסופו של יום על ההרוגים והפצועים ובני משפחותיהם. על הסבל והכאב שהם חווים יום יום. דוח המבקר מעמיק את הפצעים, מעורר סימני שאלה שמבחינת חלק מהמשפחות אין בהם שום תועלת זולת הספק שמא מותו של הבן היקר היה לשווא ועם התחושה הנוראית הזאת הם צריכים לעלות לילה לילה על יצועם.