ידענו שבשורות האיוב יגיעו למודיעין. מי ייתן ולא יהיו יותר. כאשר פורסמו בעבר הנתונים המרשימים על אחוזי הגיוס של תושבי מודיעין ליחידות המובחרות היינו גאים על ילדי מגש הכסף שלנו אבל ידענו שבשעת מבחן יהיה לזה מחיר. ניסיון העבר לימד אותנו שהשעה הנוראית בוא תבוא ושהיא תגבה מחיר קשה. והנה היא כאן. אכזרית וקשה וכואבת וקורעת את הנשמה.
סא"ל דולב קידר וסרן נתן כהן הם כל מה שהארץ הזאת מייצגת. מלח הארץ. צברים ישראלים שהם תוצר של מדינה הנלחמת על חייה מול חיות אדם, נבלות בשר ודם הקמים עלינו להשמידנו. כל כך פשוט. כל כך אכזר. דולב ונתן שילמו את המחיר שאנחנו משלמים ברצף מאז הפכנו לעם, לאומה, לקבוצת אינטרס שהמאחד אותה הוא לא להיות מושמדים. שוב מושמדים.
תושבי העיר מודיעין הם חוד החנית של צה"ל בעידן הנוכחי. הם בגיל הנכון, בתפקידי הפיקוד המכריעים, לוחמים ביחידות המובחרות. אך סימלי הוא שאנחנו ממוקמים בטבורה של ממלכת החשמונאים והמכבים. שבאזור שלנו היו קרבות לפני אלפי שנים וגם עם קום המדינה. ללמדנו שעל חרבנו אנחנו חיים.
המסקנה המיידית ושאין בלתה ממלחמת צוק איתן היא שעלינו להיות בשיא העוצמה הצבאית שלנו כל הזמן. להבטיח שתמיד נהיה הכי חזקים בשכונה כך שכל זקיפת ראש של ארגון טרור קיים או בהתהוות חייבת להיות מחוסלת בעודה בחיתולים.
ושאלוהים יסלח לאלה בינינו. נאיבים שכמותם שאינם משכילים להבין פעם אחר פעם שאנו מוקפים בגן חיות אכזר מאין כמוהו. שמאז השואה ולמרות השואה העולם לא השתנה. ושכל השכונה שלנו כולל רבים מבין מחזיקי תעודת הזהות הכחולה ושאינם מבני עמנו לא רוצים אותנו בחיים. זו תפיסת העולם שלהם והם מוכיחים שהיא כזו השכם הערב.
מי ייתן ונמשיך לשלב ידיים. לחבק איש את רעהו. לאמץ את הערבות ההדדית והכי חשוב להבטיח את עוצמתו של צה"ל. לחבק ולאמץ אל לבנו את החיילים ואת משפחותיהם ולהתפלל לשובם בשלום.
