אנחנו מטורפים. אתם, וגם אני. זו המסקנה היחידה שיכולה לעלות מהידיעה שהתפרסמה בשבוע שעבר ב"מודיעין ניוז", לפיה ההחזר החודשי על משכנתא למשפחה במודיעין עומד על 5,870 שקלים. עמית קמינסקי, מנכ"ל AMG משכנתאות, ניסה להרגיע את הקוראים, ואמר: "הנתונים מראים כי הפחד שמנסה בנק ישראל להכניס בקרב נוטלי המשכנתאות עובד. בשנה האחרונה אנו עדים לתופעה ולפיה נוטלי המשכנתאות מעדיפים לפרוס את המשכנתא לתקופות ארוכות יותר, ובכך להפחית את ההחזר החודשי".
הפחד עובד? הוא רציני? מאז שאני לקחתי את המשכנתא שלי, בערך ב-2010, החלפתי שלושה מקומות עבודה, ובקרוב אגיע למקום העבודה הרביעי. אז כן, אני עובד בתחום לא יציב במיוחד, התקשורת, וסביר להניח שמתכנת מחשבים או רואה חשבון סובלים מטלטלות מקצועיות קצת פחות דרמטיות, אבל עניין המשכנתא מתבסס על ההנחה של נותן ההלוואה שתוכל להחזיר אותה ב-20, 25 או 30 השנים הקרובות. זו הנחה לגיטימית לחלוטין בעולם שבו חיינו עד לפני שלושים שנה לערך, שבו אנשים נכנסו למקום עבודה בגיל 25 ויצאו לפנסיה כעבור 40 שנה, כשהם אוספים מהמשרד את התמונה המאובקת של קרוביהם, מכניסים לתיק הג'יימס בונד את חבילת הקרקרים, מקבלים עט במתנה מהבוס וצועדים בנחת אל השקיעה.
אבל כיום אף אחד לא יודע מה יקרה איתו בעוד שנתיים. שוק העבודה פולט אנשים בגילאים יותר ויותר צעירים, ומשלוח קורות חיים בגיל 45 הוא מהלך שהאפקטיביות שלו דומה לניסיון לשכנע את מירי רגב לתמוך בתהליך השלום או לשתוק. רבים נאלצים למצוא את היזם הפנימי בתוכם ולפתוח עסק, רבים לא פחות נכשלים. הבנקאי שנותן לך את המשכנתא יודע את כל זה, אבל זו לא הבעיה שלו. הוא רוצה לקבל בונוס ולסדר לבנק שלו את ההחזר החודשי שלך. יהיה בסדר, איכשהו. כך חשבו גם הבנקאים שנתנו הלוואות חסרות פרופורציה ללווים בארצות הברית, עד שבשלב מסוים נגמר הכסף ומגדל הקלפים של הכלכלה העולמית התמוטט.
מצד אחר, אולי הפחד באמת עובד. זהו הפחד שלא להתפרנס. הפחד הזה דוחף אנשים לקחת על עצמם עוד ועוד משרות, לצאת מהעבודה מאוחר יותר מחשש שהמנהל יסמן אותם כעצלים ויפטר אותם בהזדמנות הראשונה, לבדוק את הסמארטפון בחרדה שמא קיבלו מייל, לטלטל את עגלת התינוק כשראשם נודד למרחק קילומטרים ממנו, לקיוביקל במשרד. אם אפשר היה ניתן לאחד את המחשבות הקולקטיביות של תושבי מודיעין במרבית שעות היממה, התוצאה הייתה ענן שחור של דאגות שמרחף כל העת מעל העיר. חלק גדול מהמחשבות מובילות, גם אם בתת מודע, לחשש שלא לעמוד בהחזר החודשי של המשכנתא.
לפחד הזה יש השלכות. הוא לא מאפשר לעצור ולהירגע, הוא לא מתיר להקדיש תשומת לב לבן או בת הזוג ולילדים, או מותיר חללים רגשיים ומפרנס פסיכולוגים וגורואים של עזרה עצמית. מרביתם לא יאמרו לכם "אל תיקחו משכנתא שתשעבד אתכם אליה", אלא ינסו למצוא את הסיבות למצוקה בילדותכם. אלא שלא צריך ללכת רחוק כדי להבין מדוע רבים מאיתנו תשושים פיזית ומרוטים נפשית. אתם עובדים בשביל מקום העבודה שלכם, בשביל הילדים שלכם, בשביל הדירה שלכם ובשביל הבנק.
כשמביטים על מה שמכונה "בועת הנדל"ן" מהפרספקטיבה הזאת, מובן קצת יותר מדוע לממשלה אין אינטרס לפוצץ אותה. בועת נדל"ן מייצרת אזרחים צייתנים. אין לנו פנאי להתעמק בעתיד, לחשוב על החינוך, להבין לעומק את בעיית מבקשי המקלט או לבחון לעומק את עמדות הצדדים בתהליך המדיני. איננו יכולים לדעת או להבין מספיק כדי להעניש פוליטיקאים גרועים ולהעיף אותם מהשלטון, כי אנחנו עסוקים בעצמנו ובמירוץ העכברים שלנו. ההיסטוריה תשפוט עד כמה טעינו. יש לי תחושה שהמחקר של האיש שיבדוק את קריסת בועת הנדל"ן בישראל, מחקר שבטח ייצא לפועל בעוד 30 או 40 שנה, יוכל להתחיל מידיעה קטנה שימצא בארכיון, שלקוחה מגיליון של המקומון של מודיעין, בתחילת שנת 2014.
