היו הבטחות למכביר אבל בשטח דומה שהמציאות נעשית יותר קשה וכמעט בלתי נסבלת. הרושם הוא שאיש איש לנפשו בכל תחומי חיינו. בטחון הפנים על הפנים. שירותי הבריאות קורסים ואלוהים ישמור מה יקרה במסדרונות עם פרוץ השפעת ושאר מחלות החורף. מחירי הדיור בשמיים ועד שהטרקטור הראשון יתחיל בעבודתו כדי להכשיר קרקע שתפשיר המדינה לטובת בניית אלפי דירות יחלפו להן עוד כמה שנים טובות ומן הסתם נהיה בפתחה של מערכת בחירות חדשה.

הבעיה היא לא רק של השכירם במדינה. יש בין מטולה לאילת מאות אלפי עסקים קטנים שהם השדרה המרכזית של הכלכלה שלנו שאוכלים חצץ מבוקר עד ערב בגלל הנחתות רגולטוריות. מה הסכנה, מע"מ, ביטוח לאומי, מס חברות ועוד אלף ואחד נושאים הקשורים בבירוקרטיה וטמטום מדינתי.

מדובר בציבור ענק שאין לו אבא ואמא והוא לא מהווה קבוצת אינטרס של אף מפלגה. הם שקופים והם צריכים למלא אחרי כל גחמה של הרשויות. מה הם עושים? כיצד הם שורדים? בשקט בשקט הם מפטרים עוד שני עובדים, מורידים שכר לנותרים ואם יש להם אפשרות להעביר את פעילותם מעבר לים הם עושים זאת בלב חצוי כי הם חפצי חיים. ארץ אוכלת יושביה אמרנו כבר?

אם הייתי מייחס לממשלה הנוכחית קמצוץ של אינטליגנציה הייתי חושב שמדי בוקר יושבת מועצת חכמי הממשלה ומקבלת החלטות שהכותרת שלהן היא איך לדפוק את העסקים הקטנים והיצואנים (ועוד לא אמרתי מילה על שער הדולר ששולח את היצואנים לקיבינימט).

השרים הכלכליים החדשים מה שנהוג לכנות "האחים" (לפיד ובנט) משמיעים צלילים של הולכים בכיוון הנכון אבל דומה שביבי ואנשיו ממשיכים בסיסמת ההישרדות שלהם בנקיטת מדיניות של "שב ואל תעשה" ומצליחים ליבש כל יוזמה של הרוח הצעירה של "האחים".

כל מי שמספר לכם ש-2014 הולכת להיות פיצוץ של שנה מבחינה כלכלית מספר לכם סיפורי בדים. עיניו לא בראשו והוא חולם באספמיה.