העם נושא עיניו אל נבחריו – כנסת וממשלה – ואינו מאמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו. אנשים כמוני וכמוך, שלכאורה פועלים מתוך רצון ואמונה לשרת אותנו האזרחים, אבל בפועל הם רק גורמים נזקים ולא מאפשרים לנו חיים שפויים.
נדמה שבכל דבר שהם עוסקים ונוגעים בו הם רק מקלקלים והופכים את חיינו הקשים מלכתחילה לסיוט מתמשך, שסופו מי ישורנו. נראה שאנחנו קרובים מאי פעם לכאוס מוחלט בכל השירותים שאנו צורכים. בתחבורה
הפקקים הגוזלים מאיתנו שעות מדי יום, חינוך רווחה, בטחון אישי, וזאת מבלי לומר חצי מילה על יוקר המחיה מטורף הפוגש אותנו בכל אינטראקציה שבה אנו חייבים לרכוש משהו. מישהו כאן ירד לגמרי מהפסים. היום יוכרז יאיר לפיד כראש ממשלה, אבל גם אם יהיה מלאך ברוך כישרונות הוא לא יצליח בקדנציה הקצרה שתהיה לו להזיז אותנו מילימטר אחד קדימה.
ובתוך כל מהומת האלוהים המתרחשת בכנסת מוצאים ח"כינו זמן וכסף להגדיל את תקציב מימון המפלגות בלמעלה מ-30 מיליון שקלים, כך שיחידת מימון לכל חבר כנסת תהיה 1.6 מיליון שקל. זה כסף לבזבוזים למעשה שבו יקדם הח"כ או מפלגתו את קידומו שלו או של המפלגה. הבנתם את זה? זה בדיוק מה שעם ישראל צריך עכשיו, כסף לקידום הנבחרים. לא חלילה כסף למורים/שוטרים/עובדים סוציאליים/חד הוריות/נכים/קשישים ועוד מיליון ואחד צרכים, הרבה לפני חבורת הנבחרים ששכחו מדוע מלכתחילה רצו להיות משרתי ציבור.
כאזרח אני בז לנבחרי הציבור שלנו המכהנים בכנסת ובממשלה. לא לכולם, אבל בשורה התחתונה הם מגלים ברגע האמת שטובתם האישית והמפלגתית קודמת לאין שיעור על טובת המדינה ואזרחיה.
עלות יחידת המימון לכל ח"כ היא כסף קטן לעומת העלות של כל סיבוב בחירות – 2.5 מיליארד שקלים. ומכיוון שעסקינן בבחירות חמישיות, יוצא איפה שאנו משחיתים למעלה מ-12 מיליארד שקלים לשווא.
מדוע דמוקרטיה עולה כל כך הרבה כסף? במחיר כזה שווה אולי לשקול צורות שלטון אחרות.
