כל אימא מכירה היטב את הימים הראשונים לאחר לידת תינוק חדש, כאשר הגוף עייף, הראש מוצף וההורמונים משתוללים, ולא תמיד יש מי שיעזור בזמן שהבעל בעבודה. אימהות טריות מוצאות עצמן מותשות לחלוטין, ובדיוק כאן נכנסת לתמונה הדס כרם וייסינגר ממודיעין.

כרם וייסינגר, בת 40 ואם בעצמה לשלושה, החליטה להציע לאימהות הטריות בעיר שירות חדש – דודה להשכרה. "אני לא יועצת ולא מטפלת. רק מישהי שזוכרת, מבינה ויודעת להיכנס רגע בשקט, בדיוק כשצריך", היא כתבה בפוסט שהציג את המיזם שלה. "אני מציעה לך את הנוכחות שלי, להיות שם בשביל מה שאת מרגישה שאת צריכה או רוצה. אם תרצי אעזור בטיפול בתינוק או באחים שלו, אולי תרצי עזרה בסידור הבית, קיפול הכביסה ומשימות נוספות שמצטברות, אפשר גם שאני סתם אהיה עם התינוק כדי שפשוט תוכלי רגע לנוח, לצאת לשעה, לבכות או לצחוק, או סתם לדבר בלי פילטרים על כל מה שעל הלב".

"לפני שלוש שנים הייתה לי התפרצות של פיברומיאלגיה ולא יכולתי להמשיך לעבוד", היא מספרת, "בהתחלה הייתי בעיקר במיטה, בדיכאון מאוד חזק, ולאט-לאט נכנסתי לתהליך של שיקום וטיפול שנמשך שלוש שנים. ידעתי שאני לא במצב של לחזור להיות שכירה, כי קשה לי להתחייב. אמרתי שאני רוצה לעשות את מה שהיה חסר לי כשהיו לי ילדים קטנים. כשחברה שלי הייתה בהיריון ראשון היא מאוד חששה, ואמרנו שהיא הייתה צריכה מישהי עם ניסיון לידה ומשם בא הרעיון".

מה בעצם הרעיון של "דודה להשכרה"?

"הרעיון הוא שאני מגיעה בשביל האימא. אני באה לתת שעתיים-שלוש בשבילה לכל מה שהיא צריכה. אני באה לתת לאימא זמן. אחרי שפרסמתי את הפוסט היו מלא תגובות, מלא אנשים שאמרו איזה רעיון מדהים וכמה הוא נחוץ. ידעתי שזה רעיון מגניב, אבל לא ציפיתי לכל כך הרבה תגובות".

ואיך זה עובד בינתיים?

"מפה לשם זה התפתח וזה גם עובר מפה לאוזן. הגיעו עוד ועוד אימהות. יש אחת שנשארה איתי ממש מההתחלה ויש כאלה שהתחלפו. יש כאלה שאני באה רק כדי לקפל כביסה, יש כאלה שאני באה להיות עם התינוק, עם האימא או בלעדיה, ויש לי אימא אחת שליוויתי אותה לפגישת עבודה. נשארתי עם התינוק בזמן שהיא נכנסה לפגישה ונסענו חזרה".

עוד היא מדגישה כי היא אינה בעלת הסמכה כלשהי בתחום, אלא עושה את הדברים רק מתוך הניסיון האישי שלה. "אני משתדלת להציג את הדברים בתור ניסיון שלי ורק אם שואלים אותי, ולא לדחוק אלא לזרום עם מה שהאימהות מביאות. אני באמת חושבת שיש משקל לזה שאני אימא מנוסה ולא נערה. אני לא מגיעה לעשות 'וי' ואני לא עושה את זה רק בשביל שכר. זאת ממש תשוקה. אני מרגישה שיש לי משהו שצריך, כי פעם הייתה קהילה שעזרה לאימא והיום אין. פעם היו את זקנות השבט שידעו להדריך את האימהות. אני עדיין לא זקנת השבט, אבל יש לי ניסיון, וזה חסר בעולם המודרני. פעם לאימא הייתה המון תמיכה ונשים היו מחוברות אחת לשנייה. היום כל אחת לעצמה במלחמת הישרדות, ולכן אני רוצה לעזור להן".