כמעט בלי להרגיש, אוטוטו מגיע מועד הבחירות. סיבוב חמישי בשלוש שנים. כמעט שיא עולמי במונחי בחירות בעולם המערבי, ואולי גם במדינות עולם שלישי. ככה ייעשה למדינת ההיי טק, שמצד אחד מגלה גאונות טכנולוגית וסייברית ומן הצד האחר פיגור אימבצילי ביישום הדמוקרטיה שלה.
אם חפצה נפשכם להבין מה עובר על החברה שלנו בשנים האחרונות, ולמה האיום הקיומי שלנו הוא לא איראן אלא מה שקורה כאן בתוכנו, אז הנה דוגמית: נכון להיום איתמר בן גביר וסמוטריץ' מושכים אליהם מספר מנדטים כמעט זהה לזה של גנץ ואייזנקוט. זה כל הסיפור שלנו. בן גביר וסמוטריץ'=גנץ ואייזנקוט. ישמור עלינו אלוהים שזו המשוואה נכון לסקרים האחרונים באשר לחלוקת המנדטים בסבב הבחירות המתקרב.
אני בספק אם תפילות הסליחות ו"חטאנו לפניך" ישנו את התמונה. הגושים הפוליטיים בקושי זזים חצי מנדט לכאן וחצי מנדט לשם. נשארנו חצויים ומפולגים, ודומה שגם סבב הבחירות החמישי לא טומן בחובו הפתעות או שינוי שיכריע באופן ברור מי ישלוט כאן אחרי הבחירות הקרובות. כפי שהדברים נראים עכשיו, הרי שהדבר הבטוח הוא שנגיע בקרוב מאוד לסיבוב שישי, ומי יודע אולי עוד נספור כמו בזירת האגרוף 15 סיבובים וספק בכלל אם הקרב יוכרע. מה שבטוח, נוקאאוט לא יהיה כאן.
אזרחי המדינה אינם יכולים להרשות לעצמם חוסר יציבות שלטונית לאורך זמן. אסור להמשיך להסכים לחיות עם אובדן ביטחון הפנים, על הכאוס ומעשי הרצח במגזר הערבי, על הפשע המשתולל ברחובותינו והתחושה הסובייקטיבית של רבים מאיתנו שאין דין ואין דיין, על חוסר המשילות בתחומים רבים, הכבישים העמוסים לעייפה והפקקים שאין להם סוף, יוקר מחיה הגורם לטובי בנינו לחפש להם חיים אחרים מעבר לים, התורים לניתוחים מצילי חיים במשך חודשים ארוכים, ומערכת משפט שאיבדה את ההרתעה שלה.
קבלת הפנים הנלהבת לה זכה איתמר בן גביר השבוע בתיכון בליך ברמת גן על ידי מאות תיכוניסטים, מדאיגה יותר מכול איום חיצוני. באילו ערוגות פוליטיות צמחו התלמידים שבעוד רגע יהיו חיילים, כדי לתמוך במשנתו של בן גביר? ספק אם גנץ או אייזנקוט היו מתקבלים באותה התלהבות בבליך.
מה קרה לנו ואנה אנו הולכים? שאלת קיומה של מדינת ישראל אינה תכנית ריאליטי או אפליקצייה טיקטוקית.
