"הדבר הכי קשה בכל הסיפור הזה היה שידעתי שלא אחזור להיות לוחם בגולני". את הדברים האלו אומר נועם גרבי ממודיעין, שנפצע קשה בפיגוע דריסה לפני כשנתיים, עבר תהליך שיקום וכיום עדיין מתמודד עם השלכות הפציעה, אבל החל בלימודי תואר ראשון ומרצה לבני נוער.

אותו אירוע שגדע באבחה אחת את חלומו של גרבי להיות לוחם בגולני התרחש לפני כשנתיים, בפברואר 2020, כאשר מחבל פלסטיני פגע עם רכבו בסמוך למתחם התחנה בירושלים בקבוצת חיילי גולני שהיו בדרכם לכותל המערבי. 12 לוחמים נפצעו בפיגוע הדריסה, כאשר גרבי היה הפצוע הקשה מכולם.

"הייתי סמל מחלקה במחלקת טירונים בגולני", סיפר השבוע למודיעין NEWS. "זאת לא הייתה תקופה של פיגועים ולא היינו ערוכים לזה, למרות שתמיד צריך להיות מוכנים להכל. לפני טקס ההשבעה של הטירונים הלכנו לסיור חינוכי בירושלים. במהלך הסיור עצרנו ברחוב דוד רמז במתחם התחנה הראשונה, העמדנו את החיילים בשני טורים כשאני עמדתי בראש המחלקה, ומאחורי הגיע רכב כבד ודרס אותי ועוד 11 חיילים".

את רגע הפגיעה עצמו גרבי לא זוכר, כמו גם את הרגעים שאחרי. "אני לא זוכר שעצרנו במתחם התחנה וגם לא את האירוע עצמו. היה לי שבר בשוק שמאל, שני שברים בגולגולת ודימום תוך גולגולתי. הייתי בסכנת חיים והוגדרתי כפצוע קשה. נתנו לי עזרה ראשונה בשטח ופינו אותי לבית החולים שערי צדק, שם הסירו לי חלק מהגולגולת כי המוח התנפח ולא רצו שיהיה לחץ תוך גולגולתי. כל הזמן הזה לא הייתי בהכרה. אחד החברים שלי אמר לי שהרופאים אמרו שאם אתעורר זה ייקח הרבה זמן. התעוררתי אחרי שבוע, אבל אני לא זוכר את זה כי הייתי בסוג של הכרה מעורפלת.  שבועיים אחרי הפיגוע התעוררתי ממש, ומאז אני זוכר. רק אז סיפרו לי מה קרה".

מתגבר על כל הקשיים

תהליך ההחלמה והשיקום של גרבי היה לא פשוט, אך קצר בהרבה ממה שהרופאים ניבאו לו, גם בזכות הנחישות שהפגין להחלים. "הייתי בשערי צדק שלושה שבועות, ואחר כך פינו אותי לשיקום נפגעי ראש בתל השומר. אמרו לי לפני זה שזה יקח זמן ושלא אהיה לחוץ לצאת משם, אבל זה לא עזר כי לא רציתי להישאר שם. ובאמת, אחרי שלושה שבועות כבר יצאתי מהמחלקה. הגעתי למצב שאני יכול ללכת הביתה והכל בסדר. היה נזק מוחי, אבל התגברתי על הדברים הקריטיים. עברתי לשיקום יום ובמאי 2020 החזירו לי את העצם שהסירו מהראש, כי המוח חזר לגודל הרגיל שלו וזה עזר מאוד לשיקום. המשכתי בשיקום יום עד אוקטובר 2020. כל הזמן הזה מבחינת הצבא הייתי ביחידת המחלימים. באוקטובר 2020 החזירו אותי לצבא, אבל היו לי יותר ימי חופש מימי שירות אז הוציאו אותי לחופשת שחרור ובנובמבר 2020 השתחררתי מהצבא".

למרות השיקום המהיר וההתאוששות הכמעט מלאה, סימני הפגיעה עדיין מלווים את גרבי. "גם היום יש קשיים קוגניטיביים וירידה בתפקוד בהשוואה למה שהייתי פעם, אבל עדיין אני נחשב מעל לממוצע. זה לא פגע באינטליגנציה. יש קושי בריכוז ובזיכרון לטווח קצר, אבל  אני מתגבר על זה. מבחינת  שאר הפגיעות אפשר להגיד שפיזית חזרתי לעצמי, אבל זה היה לא פשוט".

אל חטיבת גולני הגיע גרבי רק לאחר שהתעקש על כך. "למדתי בתיכון עירוני ג' במודיעין מאז י"א הייתי במגמת פיזיקה ומדעי המחשב. רצו אותי ביחידות מודיעיניות, אבל בצו הראשון אמרתי למראיינת שאני רוצה רק גולני. הבהרתי לה שאני לא מתכוון ללכת לתפקיד עורפי. הטירונות לא הייתה קלה, ואחריה שיבצו אותי למחלקה שמיועדת לקורס מ"כים בגבול לבנון. אחרי הקורס קיבלתי תפקיד בגדוד 12, לפקד על כיתה במחלקה ותיקה, ולאחר מכן הגעתי להיות סמל במחלקת בטירונים. מכל התפקידים זה התפקיד שהכי אהבתי".

כאמור, אחרי השיקום והשחרור מצה"ל, פנה גרבי ללימודי מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. "אני מאוד נהנה מהלימודים", הוא מספר, "ובנוסף אני מרצה לבני נוער על הסיפור שלי. זה התחיל ביום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל. שלחה אלי הודעה הרכזת החברתית  של בית ספר 'בויאר' בירושלים, והזמינה אותי להרצות בזום. אמרתי לה כן, זה הלך טוב ומאז אני עושה את זה".

על מה אתה מדבר בהרצאות שלך?

"אני מתחיל באיזה מין תלמיד אני הייתי ואיפה הצבא רצה אותי, ממשיך ואומר להם מה אני רציתי באותה תקופה ולמה רציתי גולני. אחרי זה אני מספר להם על מהלך השירות ומדבר איתם על איך צריך להיות מפקד, איך נראית פלוגה, מחלקה ומה החלוקה בצבא. אני גם מספר להם על הפציעה וכל הסיפור שלי עד היום. התלמידים מאוד מתעניינים. בדרך כלל קשה להושיב אותם בשקט, אבל כשאני מתחיל לדבר איתם יש סוג של דממה. תמיד יש שאלות, כמו למשל מה הדבר שהכי היה לי קשה, וגם שואלים אותי אם הייתי יודע שזה מה שיקרה האם הייתי עדיין הולך לגולני".

ומה אתה עונה להם?

"שהדבר שהיה לי הכי קשה היה לדעת שלא אחזור להיות לוחם, ושגם אם הייתי יודע שזה מה שיקרה לי עדיין הייתי הולך לגולני, כי אם זה לא היה אני זה היה מישהו אחר ולא בטוח שהמישהו האחר הזה היה יודע לעבור את זה כמו שאני עברתי".

מה המסר שלך לתלמידים?

"שזה לא באמת משנה לאן הם יתגייסו, אם זה יהיה תפקיד קרבי או תומך לחימה או תפקיד עורפי. מה שחשוב זה לתת את המאה אחוז שלהם. אני מאמין בלתת את המקסימום. למרות כל מה שעברתי אני עדיין מאמין בזה, זה לא גרם לי להגיד לילדים לא להתגייס. להיפך, גם היום הייתי מתגייס שוב לקרבי".

אנחנו שוב בעיצומו של גל פיגועים. איך זה משפיע עליך?

"זה לא עושה לי פלשבקים, כי אני לא זוכר את מה שעברתי, אבל זה כן מעורר בי רגשות, כי אני יודע איזה קשיים עומדים בפני הפצועים".