ככה, באמצע החיים ובטבורו של פקק אינסופי בדרכים, עלתה במוחי המחשבה שלא נתנה לי מנוח עד שהגעתי הביתה, וזה לקח לא מעט זמן… המחשבה שטורדת את מוחי עד לרגע זה היא שהפרשנות שמנהיגים ועמים נתנו לציווי האלוהי, או לשליחיו של האל הטוב והרחום, היא מקור כל הרוע בעולמנו.
כאדם מאמין, מסורתי ואשר המשפט "צדיק באמונתו יחיה" הוא נר לרגליי, אני עוקב ומנתח את האסונות הגדולים שבאו אל העולם וגבו מחירים אסטרונומיים במונחי מוות והשמדה, והמסקנה הבלתי נמנעת והכתובה על הגלובוס באותיות של קידוש ולבנה היא שהפרשנות והמניפולציות שעשו וסחרו בדתות הביאו על האנושות הרס, חורבן ומוות אינסופי. כביכול בשם היושב במרומים, ובעיקר בניסיון להבין למה הוא התכוון ומי היה שליחו עלי אדמות.
תארו לכם שכל אדם אכן היה חי על פי אמונתו, וממש אין זה משנה במה או במי הוא מאמין, והעיקר שלא ינסה לכפות את עצמו על האחר ושאמונתו לא תחדור ל-ד' אמותיו של חברו. מנין נובע הצורך לכפות את מחשבותיך, אמונותיך ורצונך על האחר? האם זה נובע מכך שאינך בטוח באל או בשליחו, ולכן אתה זקוק ליותר אנשים שיאמינו במה שאתה מאמין כדי שאמונתך תתחזק?
תארו לעצמכם שכולם היו מאמינים בעשרת הדיברות, שהם למעשה קיצור תולדות האנושות לחיי שלום ושקט. ואין חלילה הכוונה להציע לבני האדם באשר הם לחבוש כיפה ולהיות יהודים. אין בעיה שינסחו את עשרת הדיברות או נסתפק במחציתם בכל שפה שהיא, והעיקר שלא ירצחו ולא יגנבו ולא ינאפו ויכבדו את ההורים. בעיניי מדובר בערכים מוסריים ולא דתיים.
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות וברוח הימים האלה, אם תשאלו את תושבי ארגנטינה מי האלוהים שלהם התשובה תהיה מראדונה, ושליחו של האל הוא מסי. אגב, רבים מהם חושבים שאכן זה המצב, ואין לי בעיה עם זה כל עוד הם צופים במשחקים ללא סכין בין השיניים.
לדעתי הפרדת הדת מהמדינה היא הכרח ואין מנוס מכך אם חפצי חיים אנחנו לשנים ארוכות, ולא לעוד פרק בהיסטוריה היהודית רוויית שנאת אחים ודם רע.
