מאז פרוץ מלחמת "חרבות הברזל" נפלו 18 חיילי צה"ל תושבי מודיעין, ומאז נפילתם מתמודדות המשפחות השכולות עם הכאב העצום ותחושת ההחמצה. המשפחות ממודיעין, כמו רבות מבין המשפחות השכולות הישראליות, מתמודדות עם החלל שנפער כל אחת בדרכה, אולם רבות מהן בוחרות לעסוק בהנצחת הבנים והבנות שנפלו.
שוחחנו השבוע עם כמה מהמשפחות המודיעיניות שהצטרפו אל מעגל השכול ומספרות על דרכי ההנצחה המגוונות, החל מתחרויות ספורט לזכר הנופלים, דרך שירים שנכתבים לזיכרם, מדבקות המופצות ברחבי העולם ודרכים נוספות רבות.
פרויקט הגמר יהפוך לבית לחיילים
סגן יונתן גוטין, ג'ודוקא מצטיין בנעוריו, שהיה אף חבר בסגל הנבחרת הישראלית אך ויתר על המשך העיסוק בג'ודו לטובת שירות משמעותי, נפל בגיל 20 בקרב גבורה בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. השבוע סיפרה אימו, אלה גוטין, כיצד בחרה המשפחה להנציח את זיכרו: "דבר ראשון, ב-11/5, בשבת הקרובה, מארגן מועדון הג'ודו סאקורה, המועדון שבו הוא התאמן, את אליפות מודיעין הפתוחה לזכרו. זאת לא תהיה תחרות חד פעמית, אלא תחרות שנתית ורשמית של איגוד הג'ודו בהשתתפות מועדונים רבים. אני חייבת לציין שגם רז הרשקו, המדליסטית אלופת אירופה, מקדישה ליונתן כל זכייה שלה מאז שהוא נפל. זה בא מיוזמתה, לא כי ביקשנו. בנוסף, יונתן למד בעירוני ד' במגמת אדריכלות ועשה פרויקט גמר מהמם, בו הציג תוכנית לבית לחיילים בודדים. אני יודעת שמנהלת התיכון פנתה לראש העירייה חיים ביבס, הציגה לו את הפרויקט וביבס מאוד התרשם, וגם אמר שהוא מוכן להשתתף בהקמתו. הוא גם דיבר על זה בקריאת המשעול לזכר יונתן. כרגע אנחנו חושבים איך לגייס תורמים כדי לבנות את הבית לחיילים בודדים שתוכנן על ידי יונתן. כבר גייסתי מעצבים שמוכנים לעצב את הבית הזה ללא עלות. כמובן שזה יכול לקחת כמה שנים".
בנוסף, מספרת גוטין, חברו של יונתן לשירות הצבאי כתב עליו שיר. "כרגע אנחנו צריכים למצוא מישהו שיעשה עיבוד לשיר", היא מספרת, "וגם בעלי כתב מילים לשיר ותושבת מודיעין הלחינה וכרגע זה גם בשלבי עבודה".
גם סמ"ר ים גלס, בת 20 בנופלה, נפלה באירועי השבת השחורה, במוצב נחל עוז בו שירתה כמפקדת תצפיתניות. אימה, ענת גלס, סיפרה השבוע: "בבית הספר של ריף, אח של ים, תהיה פינת הנצחה לזיכרה, ויהיה גם סיור של תלמידי עירוני ב' במשעולים לזכר הנופלים. אני אשתתף במפגש בבית יד לבנים עם העיתונאית נסלי ברדה, ובספריה העירונית בירושלים הזמינו אותנו לערב זיכרון ויקדישו לים שיר שהיא אהבה. יש גם "מלגות של גיבורות", של כלל ביטוח, על שם ים, שיקדישו לסטודנטיות שעשו דברים משמעותיים. בנוסף, בנובמבר אנחנו מתכננים לקיים ערב הנצחה לים, ולקראת יום הולדתה ייצא שיר לזיכרה. יש גם פרויקט סריגה, בו יש משתתפים מכל הארץ, והאחיינית של ים עושה תכשיטים לזיכרה. אפשר לראות הכל באתר ההנצחה של ים בכתובת YAMGLASS.COM. העיסוק בהנצחה מעסיק, אבל גם קשה באותה מידה".
קעקוע לזיכרו, גם לסבתא
חמישה שבועות לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, במהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה, נפל סמ"ר גל מישאלוף ממודיעין, לוחם בגדוד צבר של חטיבת גבעתי שהיה בן 21 בנופלו. אימו, טלי מישאלוף, סיפרה השבוע על פעילויות ההנצחה שהמשפחה מייצרת כעת: "יש די הרבה דברים. גל היה אוהד הפועל תל אביב, ובמועדון עושים הרבה דברים להנצחת האוהדים שנפלו במלחמה. יש מדבקות שעשו לזיכרו שכל החברים מדביקים בכל מיני מקומות בעולם ובארץ, יש את הפסטה שהוא אהב שעכשיו מפרסמים יחד עם המתכון לזיכרו, ובהמשך יהיה בקיץ טורניר כדורגל של עירוני מודיעין, בה שיחק עד לגיוס, שמארגנים החברים שלו. מאז שהוא נפל עשינו כל המשפחה, כולל הסבים והסבתות, קעקועים לזיכרו, ובשבוע שעבר היינו באילת, שם קיימנו צלילה לזיכרו של גל".
עוד מספרת מישאלוף כי קבוצת רוכבי אופניים עשו חולצות רכיבה לזיכרו של גל, ושבגדוד צבר בו שירת ישנה מחלקת טירונים שנקראת כעת על שמו. "המ"מ הוא חבר של גל מהצבא, והוא עשה חולצות לזיכרו שהטירונים קיבלו לקראת המסע. בטורניר הכדורגל שיהיה לזכרו יהיו חולצות עם שמו וקבוצת ילדים בטורניר תיקרא על שמו. יש עוד הרבה דברים שקרו וקורים. במרוץ מודיעין היינו מעל למאה אנשים עם החולצות של גל, יש גם בקבוקי גולדסטאר עם השם שלו, וכל הזמן אנשים מכינים ושולחים לנו תמונות של הפסטה שלו. השבוע פנו אלינו מחברת אלביט ברחובות וסיפרו שהם מכניסים את הפסטה לתפריט שלהם, והם מזמינים אותנו לארוחת צהריים שבה הם ישיקו את הפסטה שדודה שלו עשתה והוא מאוד אהב. בנוסף, יש לו דף הנצחה באינסטגרם וכל מיני אנשים מתייגים דברים שהם עושים לזיכרו. גם אוהדי הפועל תל אביב עשו גרפיטי ענק בפארק המסילה עם הכתובת 'גל מישאלוף, לעולם לא תצעד לבד'".
אחד הסיפורים הכואבים מבין שלל סיפורי הנופלים ממודיעין במלחמה הוא סיפורו של רס"ר (במיל') בנימין אליהו אלמקייס, לוחם הנדסה בן 29 שדחה את חתונתו כדי להתגייס למילואים בעזה. רפאל ג'ורדו, אחיה של יוענה, ארוסתו של אלמקייס, סיפר השבוע: "לפני חודשיים עלה פרויקט ביחד עם עמותת 'שגרירים בלב', שעוסקת בשידוכים ומפגישה צעירים מכל המגזרים. בשיתוף העמותה, ובסיוע של קהילת 'קול יהודה' ממודיעין, שאנחנו חברים בה, הרמנו פרויקט נטיעות בבסיס של חטמ"ר עציון, שם הקמנו פינת פנאי לזיכרו ושתלנו שתילים. הגיעו 40-50 רווקים ורווקות שעזרו לנו להקים את הפינה, כשהקהילה תרמה את השתילים והייתה פעילות לשידוכים. כנראה שיהיו עוד אירועים עם העמותה. בנימין מאוד אהב שידוכים ורצה לשדך אנשים. זה הכיוון שאחותי רוצה ללכת אליו, של שידוכי זוגות מכל המגזרים לזיכרו".
"איזה באסה שהוא לא פה"
בקרב גבורה במוצב כיסופים בשבת של ה-7 באוקטובר, נפל רס"ל יונתן סביצקי ממודיעין. סביצקי, בן 21 בנופלו, שירת ביחידת אגוז המובחרת, והוריו סיפרו לאחר מותו כי במשך שנים לפני הגיוס הוא כבר התאמן במטרה להגיע ליחידה. גם במשפחת סביצקי עסוקים בימים אלו בהנצחה, ואביו, גרשון, מספר כי חלק מהפרויקטים כבר בוצעו ואילו אחרים עדיין בקנה.
"הפעולות לזיכרו של יונתן מתחלקות למישור הפיזי ולמישור הרוחני. במישור הפיזי יש אתר אינטרנט ואתרים פיזיים לזיכרו, כמו המשעול שהעירייה עשתה. יש פרויקט חברתי שבלה, אימא שלו, מריצה, במטרה לשנות את מדיניות צה"ל בהקשר של שמירת זרע של נופלים. כיום היא עושה מחקר של איסוף ועיבוד נתונים בהקשר הזה, כדי לגרום לכך שחיילים שיוצאים למלחמה ייתנו הנחיות לגבי זרעם כשהם עדיין בחיים, ולא אחר כך שבני משפחה ידברו בשמם. בנוסף, יש גינה לזכרו ביישוב נעלה שבו הוא נולד וגדל. בחדר הכושר 'אייקון', שבו הוא התאמן, יש סרט של חמש דקות לזיכרו שרץ מדי יום במסך הגדול של חדר הכושר, בנוסף לשלט לזיכרו. יצרו איתנו קשר גם מקיבוץ כיסופים, בו הוא וכמה מחבריו ליחידה נפלו, והם גם רוצים לעשות פעולות הנצחה בתיאום איתנו".
איך אתם מרגישים בימים האלה?
"זה לא פשוט, גם אם אנחנו עטופים בחברים ובעזרה. הזמן לא מרפא. כל הימים מבחינתנו הם ימי זיכרון. אנחנו מתחזקים את הקבר שלו בהר הרצל ונמצאים שם לא מעט".
גם בני משפחתו של רס"ן אדיר עבודי מוצאים בימים אלו נחמה בהנצחה. עבודי, מפקד פלוגת טירונים בבסיס זיקים, הציל חיים רבים כאשר מיד עם תחילת הלחימה הורה לאנשי הסגל הפיקודי להחליף את הטירונים בעמדות השמירה, ובמשך שעות ארוכות ניהל את הקרב מול מחבלי חמאס.
יוסי עבודי, אחיו של אדיר, סיפר על פעולות ההנצחה שנעשות לזיכרו: "קודם כל, יש את המשעול שהוקם על ידי העירייה ברחוב עמק האלה, ליד בית הספר שבו הוא למד בתור ילד. דבר נוסף שאימא שלי עשתה זה את טורניר הכדורגל לזיכרו, שהיה הפקה בפני עצמה עם יותר ממאה משתתפים, שיפוט וסיקור בערוץ הספורט. הפרויקט הבא שאימא שלי עושה הוא גיוס המונים להכנסת ספר תורה לזיכרו. היא כבר סגרה עם סופר סת"ם שהתחיל בהליך הכתיבה של הספר, והכנסת הספר צפויה להתקיים עוד השנה, עד שמחת תורה לקראת יום השנה לנופלו. היא גם הלכה לחברת הדפסות ועשתה סיכות של יזכור עם התמונה והשם שלו, ובשבוע שעבר, בשיתוף עם בית חב"ד, היא קיימה אירוע הפרשת חלה בו השתתפו 200 נשים, לזיכרם של אדיר ושל יונתן גוטין ושגב שושן, שנרצח במסיבת הנובה.
יש באמת תחושת נחמה בהנצחה?
"כן, העיסוק בהנצחה ממלא לאימא שלי את החלל ונותן לה נחמה. זה מה שמחזיק אותה עסוקה. ככל שהזמן עובר החלל רק הולך גדל, והחור רק מתעצם. לצערי, קשה לראות את הסוף בגלל המלחמה, החטופים וחוסר הוודאות באשר למלחמה בצפון וכל המפונים. זה גורם להרבה בלבול גם בציבור וגם למשפחות השכולות, שבמקום להתעסק באובדן עצמו מתעסקים בחוסר הידיעה של מה יוליד יום. הזמן רק מקשה עוד יותר על האובדן, כי מתווספים עוד דברים בזמן שעובר, כמו תחושות החמצה ופספוס של דברים שיכלו להיות. פתאום הבת שלי הקטנה מתחילה ללכת, ואני אומר 'איזה באסה שאדיר לא פה כדי לראות את זה".
