תוצאות רעידת האדמה בטורקיה וסוריה הן נוראיות. המראות קשים מנשוא והמחיר האנושי יגיע לעשרות אלפי קורבנות. רעידת אדמה בעוצמה כזאת ביפן הייתה יכולה להסתיים גם ללא קורבנות בנפש, בגלל מה שנהוג לכנות "הגורם האנושי".
הבנייה ביפן שונה בתכלית מזו של טורקיה, ובוודאי של סוריה. יש נהלים ותו תקן ואין הסתמכות על "יהיה בסדר" וחסכון בחומרים שנועדו להבטיח את עמידותו של הבניין.
ומה אנחנו למדים ממה שקורה לשכנינו, ומכך שאנחנו יושבים על השבר הסורי-אפריקני ורעידת אדמה משמעותית היא רק שאלה של זמן? באופן מעשי אנחנו לא לומדים כלום, ומלבד דוחות של מבקר המדינה וגופים סטטוטוריים אחרים אין לנו תחילתו של פתרון להבטיח שברעידה שתפקוד אותנו ביום מן הימים נהיה בטוחים.
אנחנו יודעים כבר היום שביום ההוא יקרסו אצלנו אלפים ואולי עשרות אלפים של בניינים ומבנים שנבנו לפני 60-70 שנים, ומאז איש לא טרח לחזק אותם לקראת יום הדין. הפתרון של תמ"א 38 הוא פחות מטיפה בים וכולו מתקיים בתל אביב וגוש דן. הפריפריה מחוץ לתחום כי לקבלנים לא משתלם לחזק שם מבנים. גם במחדל הצפוי יישובי הפריפריה ישלמו את המחיר הגבוה ביותר. טבריה, עכו, נהריה, צפת, אילת ועוד.
חרף ההתראות והדוחות ישראל אינה מוכנה ואינה ערוכה להתמודד עם רעידת אדמה חזקה. אנחנו יודעים לסייע למדינות שנפגעות בעקבות רעש אדמה עם משלחת אחת או יותר, אבל לא עם אירוע רב נפגעים כתוצאה מרעידת אדמה. בכך אין ויכוח ועל כך יש קונצנזוס.
כישראלים מנוסים אנחנו יודעים שלא יהיה עם מי לדבר, ולא יהיה גורם ממלכתי שיתכלל את האירוע ויידע לפעול כפי שמצופה ממדינה מתוקנת. אנחנו פשוט לא שם. אל תבנו גם על הביטוח שרכשתם. האותיות הקטנות ברוב הפוליסות ישאירו אותנו חסרי כל. כך למשל, רוב הפוליסות מציינות כי רק אם כל דיירי הבניין ביטחו את דירתם, רק אז יהיה להם אולי את הסכום הנדרש לבנות את הבניין מחדש.
לצערי, מה שנשאר זה רק להתפלל לבורא עולם שיחוס עלינו למפרע וידלג מעל הארץ הטובה שלנו בכל הקשור לרעידות אדמה.
