אלימות בני הנוער והצעירים ברחבי הארץ איננה מכת גורל ולא הובאה אלינו על ידי חייזרים. אנחנו קוצרים בדיוק את מה שזרענו כאן בעשור האחרון, אם לא למעלה מכך. כשמקצצים בתקציבי חינוך, שירותי הרווחה וכולנו שקופים בעיניי השלטון המרכזי, הורים עסוקים מדי בפרנסת המשפחה וגורמי אכיפת החוק, ובמיוחד המשטרה, אינם עושים את תפקידם בלשון המעטה, אז זו התוצאה ואין בלתה.
בקצה של ההתנהלות המדינתית הפושעת הזאת יש יד של נער ששולף סכין, ושולח יד ארוכה כדי לקטול חיים של צעיר אחר ורוצח אותו בדם קר לתדהמת מדינה שלמה. זו התשובה לכל מי שחשב שיזרע באושים ויקצור שושנים.
הקלות הבלתי נסבלת של לקיחת חיים לא מתרחשת בחלל ריק. המציאות הכאוטית הזאת היא חלק מכלל האלימות במרחב הציבורי ובכבישים כבר שנים ארוכות, ואין פוצה פה ומצפצף, ומי שמעז לצפצף אז מצפצפים עליו. יש קשר ישיר בין מציאות זו לבין הטרור היהודי ביהודה ושומרון, לטרור בדרום הארץ, לאכיפה בררנית כלפי בריוני המגזר החרדי החוסמים כבישים ומתפרצים לביתו של קצין משטרה צבאית ראשית, תת-אלוף יובל יאמין, ויודעים שכעבור מספר שעות ישוחררו, אם בכלל ייעצרו.
כך לא נראית מדינה ריבונית שהחוק הוא נר לרגליה. כך לא נראית דמוקרטיה כפי שקיוו לה הרצל, ז'בוטינסקי ובן גוריון. כך נראית מדינה שבה השר לביטחון פנים הוא איתמר בן גביר, ורבים מנבחריה הם עבריינים שהורשעו או כאלה הנמצאים בשלבים שונים של משפט פלילי המתנהל נגדם ובראשם ראש ממשלה.
כך נראית מדינה שמנוהלת ככנופיה הפועלת על פי חוקים של משפחות פשע, ואת התוצאה אנחנו הנתינים צריכים לשאת ולחשוש לחיי היקרים לנו בכל פעם שהם יוצאים מהבית אל המרחב הציבורי, שהפך כולו לזירת פשע מסוכנת.
ולמי שיש עדיין אפס קצהו של ספק, הריני להכריז שאין משטרה בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה. כמו כל אזרח הנזקק פעם בכמה שנים לעזרת המשטרה (פריצה לבית, גניבת רכב ורכוש, תאונה וכו'), ומניסיון אישי, אני קובע שמשטרת ישראל – יוק!!! ברובה חבורת פקידים ממוזגים שפנייה של אזרח אליהם מהווה מטרד. רוב התיקים נסגרים לאלתר מחוסר עניין לציבור, ואני קובע שלציבור יש חוסר עניין במשטרה כזאת.
