רגע אחד של חוסר זהירות או היסח דעת עלה למשפחת כהן ממודיעין במחיר הנורא מכל: בנם יוסף בן ה-18, שהיה רגע לפני גיוס, נהרג בתאונת דרכים בשיקוע בשדרות החשמונאים לפני כשנה.
מאז חלפו הימים, ובעוד הם מתמודדים עם השכול הכבד לקחו על עצמם הוריו של יוסף, רחל ואלרן, משימה: להעלות את המודעות לנהיגה זהירה בקרב צעירים ולשאוף שאף משפחה נוספת לא תעבור את מה שהם עוברים.
משימה זאת הם מבצעים בשנה האחרונה בכמה דרכים, מהרצאות לבני נוער, דרך ייצור צמידים ומחזיקי מפתחות לזכרו, שיפוץ מטבחים במוסדות חינוך ועד להכנסת ספר תורה לבית הכנסת "אהבת ישראל" בעיר, שתתקיים השבוע.
"עם תום השבעה", סיפרו השבוע השניים למודיעין NEWS, "עדיין לא ידענו לאיפה השנה הזאת תיקח אותנו, אבל היה ברור לנו שהמסר שלנו חייב לעבור בכל דרך אפשרית. הרבה אנשים אמרו לנו שהתאונה שהתרחשה באמצע העיר זעזעה אותם, ולכן רצינו לעורר שוב את המודעות לנושא בעיר שלנו באמצעות הכתבה. זה חשוב לנו מאוד".
"הדבק שחיבר בין כולם"
כאמור, יוסף היה בן 18 ורגע לפני גיוס, צעיר מלא בשמחת חיים כפי שסיפרו עליו חבריו לפני מותו. "יוסף חיים הוא הילד הבכור שלנו", מספר אלרן, "הוא היה ילד שמשך אליו את כולם, ילד שהיו לו המון המון חברים מכל הגוונים, מכל המינים ומכל המגדרים. הוא ידע להיות הדבק שמחבר בין כולם. הוא מאוד אהב לבשל ולהאכיל. הוא היה מאכיל את החברים שלו. יש בחצר מטבח מקצועי שבנינו בשבילו. זה היה החלום שלו. יש בחוץ טאבון, מנגל, מעשנה וכל הציוד הכי מתקדם. עברנו לדירה הזאת לבקשתו, כדי שתהיה חצר גדולה ויוכל לארח יותר ולהגשים את החלום שלו".
את הדרך למימוש החלום להיות שף החל כהן הצעיר במטבחה של מסעדת לוצ'יאנה בעיר. "הם בקשר איתנו עד היום", מספרים ההורים, "מדברים איתנו ועוטפים אותנו מכל כיוון אפשרי. בקטע הזה, כמה שהאירוע קשה וטרגי, גילינו שיש בעיר הזאת המון אנשים נפלאים. מאנשי העירייה שהיו בשבילנו לאורך כל הדרך, דרך ראש העיר שהגיע לפה וגם יגיע להכנסת ספר התורה, אילן בן סעדון שנרתם לעזור לנו בהרצאות שאנחנו עושים לחינוך לזהירות בדרכים, בית הספר היל"ה בו יוסף למד ועוד הרבה אנשים טובים".
כאמור, שנה חלפה מאז שרגע אחד גבה את חייו של בנם. "באותו היום הוא נהג באותה הדרך שהוא נוהג בה כל יום לעבודה, 4 דקות נסיעה מהבית. כנראה שהוא נכנס לשיקוע במהירות לא מתאימה. הוא לא נסע במהירות מטורפת, אבל גם לא במהירות המותרת. אני נוסע שם לא מעט פעמים ורואה נהגים שנוהגים שם עד היום במהירות מטורפת. יש לנו בעיה במדינה וגם במודיעין של העדר אכיפה. הנהגים לא מפחדים מכלום כי אין ממי לפחד. אין שוטרים בעיר. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. יוסף נהג כנראה במהירות לא מתאימה ואיבד שליטה בעיקול. הוא הגיע למדרכה הימנית, שהיא גבוהה מהרגיל, התנגש בה והיא העיפה את האוטו באוויר. האוטו נזרק בצורה אנכית על הקיר ונפל בחזרה לכביש. אנשים חשבו שהוא נפל מהגשר, אבל זה לא מה שקרה".
הבשורה הקשה על מותו הגיע אליהם מחברים של יוסף ולא מגורמים רשמיים. "עוד לפני שידענו באופן רשמי חברים שלו התקשרו להגיד שהוא נהרג", מספרת רחל, "יוסף נהרג במקום. השוטר אמר שאם היו עוד חמישה אנשים באוטו אז היו חמישה הרוגים. לא הייתה לו שום סיבה לעשות תאונה. זה פשוט רגע של טעות, של היסח דעת בכביש שכולנו עושים כל יום, שעלתה לו בחיים שלו".
למנוע את הטעות הבאה
כאמור, מאז מותו של יוסף עסוקים רחל ואלרן בהנצחתו ובדרכים להעביר את המסרים שלהם.
רחל: "תוך כדי השבעה גיסי לקח תמונה שלו מדובאי ויצר מחזיק מפתחות עם הסלוגן "תנהגו נכון – תוסיפו חיים', ואנחנו רצים עם זה. חילקנו כבר 400 מחזיקי מפתחות עם הסלוגן הזה. המטרה שלנו היא שהוא יהיה בכל אוטו בישראל, שיזכרו לחזור הביתה בשלום ולא להפוך בן אדם אהוב לבן אדם שאהבתם".
לקראת השלושים למותו הם הוציאו סטיקר עם הכיתוב "אהובנו כבר לא יחגוג 19. בחייכם, סעו בזהירות. מישהו מחכה לכם בבית". "הוצאנו את הסטיקר", הם מספרים, "וביקשנו מכולם להדביק אותו על המכוניות בכדי להגביר את המודעות. בכוונה בחרנו בשחור-לבן, צבעים של מודעת אבל, כדי שיזכרו שיש לזה מחיר כבד. ניסינו כמה שיותר להעביר את המסר הזה, גם אם הוא כואב. בנוסף, עשינו צמידים שחולקו לכל החברים שלו, עליהם כתוב 'כל ישראל חברים', שזה בעצם ראשי התיבות של שמו – כהן יוסף חיים.. לאחר מכן ערכנו פגישה כדי להחליט איך להנציח את זכרו גם מהפן הדתי, והוחלט לסיים את הש"ס שלמדו לאורך כל השנה ואת כל המסכתות עד האזכרה. בנוסף לכתיבת ספר התורה ואמירת פרקי תהילים, חילקנו סידורים וספרי תהילים וכל מיני פעולות כאלה להעלות את נשמתו, אבל היה חשוב לנו לעשות פעולות שיזכרו אותו, איזה אדם הוא היה".
כאמור, המסר המרכזי אותו מנסים בני המשפחה להעביר היום הוא של זהירות בדרכים. "זה פשוט מחריד", אומרת רחל ודמעות עולות בעיניה, "שרק השבוע משפחות ואמהות יצאו לחופשה ובסך הכל רצו לחזור הביתה בשלום ולא חזרו. זה פשוט נורא שאנחנו הורגים את עצמנו בידיים שלנו. המטרה שלנו היא למנוע את זה. זה לא מגיע לאף משפחה, אף אמא לא צריכה לעבור את מה שאנחנו עוברים ואת שברון הלב הזה. יש כאלה שאומרים שאחרי השנה יהיה לנו יותר קל, שנצליח לנשום, אבל אני פוגשת הורים שאיבדו את הילדים שלהם בתאונות דרכים וזה לא נכון. זה לא עובר, החור הוא אותו חור שאי אפשר למלא אותו. וכל זה בגלל טעויות מטומטמות בכביש שכולנו יכולים למנוע – להיות פחות בטלפון, לשים לב לכביש, לאפשר לרכב לידינו להשתלב בכביש.זה בעינינו המסר הכי חשוב".
