מסע הטרור והרצח של מורה בתיכון אוהב דאעש, מוחמד אבו- אלקיעאן, בדואי מהישוב חורה בנגב, ורציחתם של ארבעה בני אדם ופציעת שניים נוספים, החזיר את כולנו אל "השגרה" המוכרת לנו לצערנו בשכונה שבה אנו מתגוררים.
לרגע דחקנו הצידה את פוטין ומלחמתו באוקראינה, וגם את הקורונה שמרימה ראש הורדנו למרתף חדרי החדשות, כי הרצח שב אל רחובותינו והפעם הוא היכה בנו באכזריות של מורה בעל אזרחות ישראלית אכול שנאה שישב בכלא ואימץ בכל מאודו את האידיאולוגיה של דאעש.
הרצח המתועב נועד להזכיר לנו כי בנוסף למסכות על הפנים אנחנו צריכים לפתוח זוג עיניים עירניות וגדולות במרחב הציבורי שבו אנו מתהלכים, ואין זה משנה אם זה במרכז קניות, הליכה ספורטיבית בשכונה בעמידה בתחנת אוטובוס.
משטרת ישראל, המתפקדת בחוסר משווע של כוח אדם, אינה יכולה להצמיד שוטר לכל אזרח ולהיות במרחק של כמה שניות מכל אירוע הרג שיכול להתרחש בכל רגע בכל נקודה בארץ.
המציאות הזו מפילה למעשה את האחריות על כל אחד ואחת מאיתנו. המציאות שבה כל מי שיש לו נשק ברישיון מומלץ שיישא אותו על גופו היא נכונה, אבל גם מאוד מסוכנת בשל טעויות היכולות להתרחש כאשר יש נשק בסביבה. כבר למדנו שאקדח המופיע במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. ולא תמיד מהסיבות המוצדקות.
מסע ההרג מחזיר אותנו שוב לשאלת חוסר המשילות בנגב, שהפך לטריטוריה בנוסח המערב הפרוע שבה הבדואים עושים כבתוך שלהם. המציאות הזאת לא נולדה אתמול, אלא היא קיימת לפחות בעשור האחרון. רבים התריעו, קמו ועדות אבל בפועל לא רק שדבר לא השתנה, אלא המצב החמיר עד כדי סכנה ממשית לנערה ללכת ברחובה של עיר ואם בישראל (באר שבע), שמא יטרידו אותה ויבולע לה.
דומה שאירועים חיצוניים מדחיקים פעם אחר פעם את בעיית המשילות בדרום. מדינת ישראל חייבת להחזיר לעצמה את השליטה בנגב, ואם דרושים לכך אמצעים ומדיניות אגרסיבית וכוחנית אז לו יהי. גם אם צריך להכניס לאוהלים הבדואים את הצבא ומג"ב וכל צעיר וטוב לנשק, אז קדימה הסתער!
