סוף סוף אפשר לקחת נשימה עמוקה של אוויר הרים צלול כיין. לאחר 10 חודשים איומים היו לנו אתמול והלילה 6 שעות של כמעט שיכרון חושים. שניים במחיר אחד, או בשפת הקמעונאים מבצע של 1+1.
הצבע חזר ללחיים של מיליוני ישראלים. נזכרתי בישראל של פעם, זו שיוזמת ותוקפת ולא רק מתגוננת מפני מבקשי רעתה. ישראל של תחכום על גבול המדע הבדיוני ותעוזה של יחידת קומנדו 101 של אריק שרון בשנות החמישים. ישראל של הרתעה שבמסגרתה יידע כל מצורע וזב חוטם בשכונה שלנו, ובכל מקום בעולם, שיד מיטב בחורינו תשיג אותו אם יעז לאיים להשמיד אותנו או לפגוע בישראלי/יהודי באשר הוא נמצא. המסר: אל תתעסקו איתנו!
את ערב אתמול התחלנו עם חיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה ויד ימינו של נסראללה (בהנחה שהוא ימני…), פואד שוכר שהיה מעמודי התווך של ארגון הטרור מיום היווסדו. לא חלפו מספר שעות וידנו השיגה גם את איסמעיל הנייה, מנהיג חמאס שעל הדרך הפך למיליארדר בזכות אפליקציה שמורכבת מטרור ודם ישראלים, אלא אם כן אלו כספי קרן השתלמות שחסך כול חייו…
השתיקה יפה להם, לשני ההישגים המרשימים של מערכת הבטחון שלנו, וטוב שכולם סתמו את הפה ומלאכי החבלה בממשלה לא ידעו על כך דבר ולא שותפו בסוד העניין. על אצבעות כף יד אחת ניתן לספור את אלה שידעו מה שמלמד אותנו ששתיקה שווה זהב, וכי יש לחדול קשקשת וברברת בקשר. על כך נאמר: "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין".
ובישראל כמו בישראל, אחרי שהרמנו כוס ורווינו נחת אנחנו מביטים בדאגה לקראת הימים הבאים ונערכים לגרוע מכל. יש לנו את החוסן לעמוד בפני האיומים כלפינו מכל עבר, ובתנאי שייתנו לצה"ל לעשות את העבודה.
וגם בימים אלה, ובעיקר בשעות אלו, אל לנו לשכוח את החובה העליונה לשחרור החטופים שלנו במנהרות החמאס. 300 ימים, מי היה מאמין.
