חלפה שנה, ואני עדיין נטוע חזק ב-7 באוקטובר. תמונת הדחפור העזתי שהורס את הגדר ואלפי נוח'בות שועטים אל העוטף לא יוצאת לי מהראש. ואיך לא? מיטב בנינו בנותינו שרגע לפני רקדו במסיבה ברעים, והתצפיתניות והחטופים, ואחר כך התמרון ומאות החיילים שנהרגו ואלפי הפצועים ורבבות המפונים מהדרום והצפון.
אלוהים אדירים, איך זה קרה לנו? אני שואל כפי ששאלתי כחייל סדיר בסיני במלחמת יום כיפור לפני 51 שנים. והנה שוב זה קרה, עשרות מונים גרוע יותר מהמלחמה ההיא.
מה שאני לוקח מהשנה הארורה ומהמחדל הקולוסאלי הוא שיש להטיל ספק, וזה מה שאני מבקש להנחיל לדור הצעיר. תטילו ספק. אם יש ספק, אין ספק. כשאומרים לכם: "יהיה בסדר" או "הכול בסדר", עדיף שתנהגו כפי שרבין ז"ל נהג לומר: "כשאומרים לי 'יהיה בסדר' אני מתחיל לדאוג ומבין שהכול לא בסדר".
המחדל הוא בלתי נסלח. אני לא צריך ועדת חקירה ממלכתית כדי שתגיד לי את זה בעוד שנתיים או שלוש. כולנו היינו נוכחים בשידור חי של המחדל ויודעים בדיוק מי אשם ומי אחראי. על כולם, כולל כל אלה שהיו בתפקיד הנוגע במחדל הן במישור הצבאי והמדיני-פוליטי, לרדת מהבמה, לעזוב את השירות הציבורי ולעשות חשבון נפש אישי ועמוק על המחדל הקולוסאלי שכמעט עלה לכולנו בחיינו ובעצם קיומנו.
אנחנו עם בטראומה שתהיה כאן עוד שנים ארוכות. אי אפשר לצאת מאירוע כזה כאילו היה זה עוד מבצע שבו ספגנו אבדות. האסון הזה נגע ושיבש את ערכי היסוד שלנו ושיבש לחלוטין את האמון שאנחנו רוחשים לגופי הצבא והמדינה שלנו. איבדנו את זה וייקח עוד שנים לשקם את האמון, אם בכלל, במיוחד נוכח העובדה המזעזעת שכבר שנה תמימה 101 חטופים עדיין במנהרות המוות של החמאס בעזה. מציאות אפוקליפטית שאיש מאיתנו לא יכול היה לדמיין ב-6 באוקטובר.
בשנה הזאת איבדתי את קמצוץ הכבוד וההערכה שהייתה לי לפוליטיקאים שלנו. אני מתבייש בהם ובעיקר בז לציניות שבה הם מתנהלים ומתנהגים. מעולם הפער בין העם לנבחריו לא היה גדול יותר. הפוליטיקאים אינם ראויים לעם, ולכן יש לאתחל את המערכת מחדש כדי להשתקם ולבנות כאן מדינה הרבה יותר טובה ופחות מושחתת.
נ.ב. גדעון סער, לפני מספר חודשים אמרת שאתה לא "יו-יו". מה הפלא שבאף סקר בחודשים האחרונים לא גירדת את אחוז החסימה.
