לא כולנו גאונים במתמטיקה, ואולי בדיוק ההיפך, אבל עדיין, עם לוח הכפל אנחנו יכולים להסתדר. כשאומרים לנו שמתחילת השנה יש למדינה עודף תקציבי של למעלה מ-34 מיליארד שקלים (!), אנחנו מצליחים להבין שגם במושגים של מדינה זה כסף גדול שאפשר ללכת איתו למכולת…

כולם גם דואגים להגיד לנו שמצבה הכלכלי של המדינה מצוין, בוודאי בהשוואה למדינות אחרות, ובכלל המדינה חיה ביקום אחד והאזרחים שלה ביקום מקביל של יוקר מחיה מטורף ומחירי דירות דמיוניים.

אם לעזאזל זה המצב, לא צריך להיות אלברט איינשטיין כדי לשאול מדוע המדינה נותנת לשני עמודי תווך שלה – חינוך ובריאות – לעמוד בפני קריסת מערכות. מחר מאות רופאים מתמחים יגישו את התפטרותם, כי המדינה התחייבה בפניהם בסיכום דברים חתום שהמשמרות שלהם יירדו מ-26 שעות ברצף למקסימום 18 שעות. אבל מה לעשות שהמדינה, כמו עבריין מתחיל, אינה עומדת בהסכם. המתמחים מצידם, בצדק, לא רוצים, וגם אנחנו לא רוצים להיות מטופלים בידי רופא מתמחה בשעה ה-26 שלו למשמרת, כי אז הוא יכול חלילה במקום לתת לנו כדור להורדת לחץ דם, לחבר אותנו בטעות למכשיר אקמו…

אלוהים ישמור!

כמו מול המתמחים כך מול המורים, המדינה, ובעיקר פקידי האוצר, מנהלים נגדם מלחמת התשה, כאשר תמיד, אבל תמיד, את החשבון מגישים לנו. אנחנו משלמים את המחיר, והוא בדרך כלל יקר ובסופו של יום חוזר לפתחה של המדינה.

עם 34 מיליארד שקלים אפשר וצריך ומיד לסיים את ההבטחה מול המתמחים, שעלותו היא עשרות מיליוני שקלים בלבד לשנה, ולהעלות את שכר המורים החדשים והוותיקים, כי חינוך איכותי אינו נופל בחשיבותו ממטוס 35-F

וגם אחרי כל זה יישאר בידי המדינה עודף תקציבי היכול לגייס עוד אלפי שוטרים, שיחזירו את הביטחון למרחב הציבורי ויתמודדו עם חוסר המשילות בדרום והפשיעה במגזר הערבי.