ביבי מת לרדת מהעץ שעליו טיפס, או יותר נכון שיריב לוין, השכן ממול של תושבי מודיעין, גרם לו לטפס עליו. נתניהו ממולכד מכל הכיוונים והאיש היחידי שיכול לתת לו חבל ולחלץ אותו, או למנוע ממנו את החבל שכרגע כרוך סביב צווארו, הוא לוין.
המפתח לפלונטר (איזו מילה עדינה) שבו נמצאת המדינה כבר 9 חודשים נמצא בידיים של לוין. הכוח בידיים שלו, וזאת בגלל חולשתו של נתניהו שאינו מסוגל לקחת את המושכות לידיו. הוא נכנס לאירוע אבל דבר לא קרה. הוא הרוויח ביושר את המציאות שאליה נקלע, שבה גנץ ורוב העם אינם מאמינים לחצי מילה היוצאת מפיו.
ונחזור ללוין, השכן ממול. בעיניי, האיש הזה, מהפוזיציה שבה הוא נמצא כשר בכיר בליכוד, הכניס את המדינה והעם למגה אירוע שעד כה גרם לנזקים שלא ניתן לכמת אותם במדויק, אבל אין צילו של ספק שנכון לעכשיו נאמדים בעשרות מיליארדי שקלים, ובטווח הארוך או עד ליציאה מהשבר הנוראי הזה עלולים להגיע למאות מיליארדי שקלים!
איך הוא מעז? איש אחד, די אפור, מצליח לגרום נזק כל כך משמעותי לכלכלת המדינה, ולדעתי גם לבריאות תושביה, והוא בכלל לא מבין לאן התפיסה המשפטית שלו מובילה, גם אם הוא חיכה לרגע הזה 20 שנים וגם אם זו אמונתו ואין בלתה.
נכון, אמת הדבר שאחראי העל למה שמשגע את המדינה הוא ראש הממשלה. בהיעדר ראש ממשלה אפקטיבי, כהגדרת גנץ, העיניים מופנות ליריב לוין, שהוא שחקן המשנה הכי חשוב כיום בזירה הפוליטית היכול בהבל פיו להחזיר את כולנו לשפיות ולעשות לנו חג שמח באמת. מגיע לנו לחזור לשפיות אחרי חודשים ארוכים מאוד של טרללת, שאיש מעולם לא יכול היה לחזות שתתרחש במקומותינו.
כבוגר מלחמת יום הכיפורים אני אומר ליריב לוין שאלפי חללי המלחמה ההיא מתהפכים בקברם נוכח המתרחש. הם לא היו מחרפים את נפשם אילו ידעו את מה שמתרחש אצלנו בימים אלה. הם היו גאים מאוד במשתתפי המחאה ובהתמדה שלהם, ובזים לכל השאר. לאחר מלחמת יום הכיפורים הייתה כאן מחאה דומה, שבראשה עמד אחד מוטי אשכנזי, חייל שחזר מהתופת ועמד מול משרד ראש הממשלה, גולדה מאיר. אליו הצטרפו רבבות וממשלת גולדה מאיר התפטרה ועברה מן העולם. העם ניצח את הממשלה.
בימים אלה אנחנו באמצע תהליך דומה, שבו העם אומר את דברו באופן הכי דמוקרטי ואותנטי. הדרך ארוכה, אבל אין לי ספק שבסופו של דבר רוח המחאה תנצח, אם כי לצערי הרב מאוד נצטרך לשלם מחירים כבדים ביותר, שכבר עכשיו כל משק בית מרגיש בכיסו ובמקום העבודה שלו.
