בואו ניזכר רגע בסצינה ב"חלף עם הרוח" שבה סקרלט אוהרה צריכה לנסוע להתחנן לעזרה מרט בטלר אבל כל מה שנשאר בביתה במטע הדרומי אחרי מלחמת האזרחים הוא בגדי סחבות ואילו היא צריכה "לדפוק הופעה". לפתע נתקלות עיניה בווילונות הירוקים הכבדים ופניה ניצתות יש לה את זה! מול מחאות הנמרצות של האומנת היא תולשת אותם אחד אחד. וילונות הקטיפה הופכים, אחרי תפירה מאומצת ביד לחליפה אופנתית שהולמת אותה להפליא.

והנה סקרלט של אמצע המאה העשרים ואחת: היא בדירה במגדל באטלנטה ורווק מבוקש ונאה בשם רט בטלר מזמין אותה לדייט. אלא שהיא הייתה כל היום בישיבות במשרד ובשבע בערב היא מגלה שאין לה שמלה מספיק מהממת. היא פותחת את המחשב הנייד שלה ותוך כמה דקות בוחרת דגם שמלה באחד מאתרי המעצבים החביבים עליה, בבחירת הצבע היא לוחצת "ירוק" היא מכניסה גם את מידות גופה במדויק ומשלמת באשראי. תוך כמה שניות היא מקבלת אישור להוריד את הדגם למחשב שלה. תוך כדי היא מדליקה את המדפסת ליד אחרי שהיא מחברת אליה מחסנית עם פילמנט שיהפוך לבד משי. לארוחת הערב היא מופיעה עם שמלה ירוקה שהודפסה בחדר העבודה שלה בזמן שהייתה במקלחת. נשמע דמיוני? אחרי השיחה עם דנית פלג מסתבר שאנחנו עוד מעט שם.

למה לתפור כשאפשר להדפיס

דנית פלג בת 28 גדלה ברעות. הוריה עציון ואתי פלג היו אנשי צבא. לפלג אח גדול מוזיקאי בשם רועי ואחות צעירה קונדיטורית בשם מעין. בגיל 10 השתתפה בקורס עיצוב אופנה בישוב וגילתה שהיא מאוד אוהבת את העיסוק בדגמים ובדים. היום היא אומרת ש"אולי דווקא החיים בישוב של אנשי צבא גורם לך להיות יצירתי ואולי זו הסביבה והאווירה שבה גדלתי בישוב שמעודדת יצירה אומנות. רבים מחברי התפתחו בתחום של אמנות".

אחרי הצבא בו שירתה כמשקית ת"ש הלכה ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. "לפני חמש שנים החלטתי ללמוד בשנקר ושם למדתי עיצוב אופנה אבל גיליתי שאני מתעניינת מאוד בטקסטילים בטקסטורות אהבתי לעצב בעצמי את הבדים תמיד חיברתי בין טכנולוגיות שונות הדפסים חיתוכי לייזר ויצרתי בדים חדשים מהם עשיתי פרויקטים שהוגשו במהלך הלימודים. העדפתי תמיד לעצב בעצמי את הבדים במקום לקנות אותם מוכנים. שנקר הוא מקום תחרותי. בשנה הרביעית יש תצוגת גמר יוקרתית בה לא כל התלמידים זוכים להשתתף ומאוד היה לי חשוב להיות שם".  

הרעיון של פלג היה ליצור קולקציה שתודפס כולה במדפסת תלת מימד. "במקום לתפור את הבגדים רציתי להדפיס אותם במדפסת תלת מימד. הייתי צריכה למצוא מקום שיסייע לי. מצאתי מעבדה בתל אביב שפתוחה לאנשים שרוצים לייצר משהו והם מאוד שמחו לקראתי נשארתי שם שעות והתנסיתי בכל מיני חומרים. את הפריט הראשון, ז'אקט אדום הדפסתי בחומר שנקרא FILA FLEX הבנתי שאני  יכולה, עם תכנון נכון וריכוז מאמץ להדפיס קולקציה שלמה".

מהיכן ההשראה לקולקציה?

"מהתמונה חירות לעם של יוג'ין דלקרואה שצוירה ב- 1830 כתיאור התקוממות נגד המלך שארל. הדמות הראשית אוחזת בדגל שהפך לדגל של צרפת בשלושת הצבעים. לקחתי את הקומפוזיציה של התמונה וזה הפך להיות מוטיב בקולקציה. כשמביטים על התמונה במשקפי תלת מימד היא מקבלת עומק. ביכולת ליצור בעצמנו את הבגדים שלנו אנחנו מקבלים חופש. בעצם הבחירה בהדפסה התלת-מימדית, טכנולוגיה שעתידה לתת בידי מעצבים את החופש לממש את חזונם ללא צורך במתווכים, ולפתוח בפני הצרכנים דרכים חדשות לבחור ולרכוש אופנה, ללא מגבלות של מקום וזמן" .   

הטכנולוגיה של המדפסות התלת מימדיות קיימת כבר כמה שנים, אף אחד לא חשב על זה לפניך?

" לפני זה היו ניסיונות של מעצבי אופנה להדפיס בגדים אבל השתמשו במדפסות תעשיות וזה עניין של שלושים אלף דולר למדפסת משהו שאני כסטודנטית כמובן לא יכולתי לעמוד בו. ניסיתי למצוא פתרון יותר זול וריאלי לתצוגת הגמר שלי. התנסיתי במעבדה בכל מיני סוגי מדפסות ומצאתי את זו שעובדת הכי טוב עבור הדברים שרציתי לייצר ומצאתי את היבואן שלה שעזר לי מאוד ובהרבה רצון טוב. בשלב הקריטי לפני שנה לפני התצוגה שכרתי שלוש מדפסות הביתה כי הייתי זקוקה לאלף חמש מאות שעות הדפסה. כל בגד בקולקציה לקח שלוש מאות שעות!. מדובר בהדפסת משטחים של גודל איי ארבע ואז הדבקת החלקים לבגד שלם. הז'אקט האדום לקח 250 שעות וקילו חומר מילוי למדפסת  (בערך 600 שקלים) אבל עם שלוש מדפסות במקביל זה לא היה נורא. לתצוגה של שלנקר צריך להלביש חמש דוגמניות וכשהבנתי  ששני צריכה להגביר קצב החלתי להדפיס סביב השעון. בן הזוג שלי, דן, שבמקצועו הוא עושה שיווק לסטרטאפים הבין שצריך לתעד את זה ועשינו סרטון על התהליך".  

שיתופים בכל העולם

את הראשוניות לסרטון בחרו פלג ובן זוגה לתת ל"פשניטסה"  בלוג אופנה מאוד מפורסם.  "הם ראיינו אותי, והיו הראשונים שפרסמו את הסרטון כחלק מהפוסט שכתבו עליי". ההחלטה הזו, בדיעבד, הייתה רגע גורלי עבור הבוגרת הטרייה של שנקר. הכתבה עם הסרטון עלתה לאתר ביולי שעבר והייתה לכתבה הנצפית ביותר של האתר בכל הזמנים. סביב הפרויקט נוצר עניין עצום שמלווה את פלג לאורך כל השנה האחרונה ששינתה את חייה. מיליוני צפיות, מאות כתבות שהתפרסמו ברחבי עולם, והיא עדיין מקבלת בקשות רבות לראיונות. היא מרצה בעולם על הפרויקט וגם התארחה בתוכניות טלוויזיה רבות מסביב לגלובוס והוזמנה להרצות ב- TED.

פלג מחזיקה בתפיסה ששיתוף וחשיפה של התהליך רק תורם לכולם. "בהשראת המורה שהייתה לי בגיל עשר החלטתי עוד לפני פרויקט הגמר "להעביר את זה הלאה" ופתחתי חוג לעיצוב אופנה לילדות בתל אביב. זו הייתה הפרנסה שלי עד הבום שהגיע אחרי התצוגה. לפי התפיסה שלי חשוב לשתף ולא לפחד שיעתיקו ממך את הרעיונות. כל העבודה על הפרויקט נעזרה בשיתופי פעולה עם כל-כך הרבה אנשים מסביב לעולם שלא הכירו אותי ולא הכרתי אותם. וזה לימד אותי על הכוח שיש בשיתוף וברשתות חברתיות. על האופן שבו אתה יכול להתבלט ולחשוף את עצמך די בקלות גם לתאגיד ענק, או לכל מי שתרצה. היום מאוד קל לשתף את הרעיונות שלך ולהגיע ללב של הרבה אנשים הרעיון והחזון שלי.  מאז פרויקט הסיום והאפקט של הסרטון אני עושה הרצאות על התהליך ומעבירה להרבה אנשים את הידע, עושה סדנאות איך להשתמש במדפסת תלת מימד  בעיצוב אופנה".

כיצד השתנו חייך מיולי שעבר?

"בשנה האחרונה קרו לי דברים מדהימים ולא חשבתי שזה יעורר כל כך  הרבה עניין. הדבר אולי הכי מטורף היה ההזמנה להרצות בTED- הם הזמינו אותי אחרי שהסרטון הפך לווירלי. זו חוויה מעניינת, מסעירה. גם ההשתתפות בתכנית של טיירה בנקס בארה"ב פגשתי שם את טים גאן מפרויקט מסלול האמריקאי ולפעמים זה פתאום נוחת עלי התחושה שאולי כל זה לא אמיתי. ראיון לELLE-  לגרדיאן הבריטי דברים מטורפים כאלה שלפני שנה אולי נראו דמיוניים".

איך תראה קניית הבגדים שלנו בעתיד?

"פעם היו דיסקים ועכשיו אפשר להוריד קבצי מוזיקה. כך עם אופנה  אפשר יהיה להוריד קבצים ברגע שיהיו חומרים יותר טובים שירגישו כמו כותנה וכמו משי זה יהיה זמין להדפיס, נוכל להיכנס לאתר לראות דגם שמוצא חן בעיננו. ייקח עוד כמה שנים לעכל את זה אבל יש חברה שעובדת על פילמנט, מילוי למדפסת דמוי פוליאסטר. אבל זה עדיין לא מרגיש כמו בד, עדיין לא לביש".

עוד כמה שנים?

"קשה לומר מספר. יש כבר מדפסת מהירה פי שלושה מזו שהשתמשתי בה לפרויקט רק בשנה שעברה. הטכנולוגיה מתפתחת מהר, חומרים משתפרים".

איך יתומחרו הבגדים בעתיד אם נוכל להדפיס אותם בעצמנו?

"זה יתומחר פר קובץ לפי תיוג. יהיו עיצובים זולים ויקרים כמו היום. להוריד דגם של דולצ'ה וגבאנה לצורך העניין יעלה הרבה יותר מדגם של חברה של אופנת "היי סטריט"  הבאז סביב הדגמים יהיה הרבה באינטרנט סרטון מוצלח על דגם שיתוף של דגמים. מדפסת ביתית נוכל לקנות כמו מיקרוגל היום וחומרים יהיו בהתאם למרקם שלהם. יש לזה הרבה יתרונות אבל בינתיים בטכנולוגיה כיום החלק היקר הוא זמן ההדפסה. לדוגמניות בשנקר הייתי צריכה גם נעליים ואז הגעתי למסקנה שזה ייצא לי יותר זול להדפיס מאשר להתחיל לחפש דגמים. יש בדיגיטליזציה של הבגדים הרבה צדדים חיוביים. עולם האופנה יוצר את הנזק הכי גדול לסביבה המון בגדים מיוצרים באין דורש ונזרקים. בקנייה מקוונת היום יש הרבה החזרים כי המידות לא מדויקות ברגע שנוכל להתאים את הבגד בדיוק למידה שלנו זה יהיה הרבה יותר פשוט. מדוייק."

זה ייתר בעצם הרבה מכוח האדם….

"לא מדויק כי עדיין יצטרכו להפעיל מכונות הדפסה וגם לא את כל הבגדים אנשים ייצרו בעצמם לא בעתיד הקרוב".

מה קורה בישראל בתחום?

"ישראל מאוד חזקה בטכנולוגית התלת מימד. הרבה חברות ישראליות שמפתחות מוצרים ויש כאן הרבה חדשנות אפשר בהחלט לדמיין כאן חלומות ואז להגשים".

קיבלת הצעות מעניינות?

"המון הצעות לשיתופי פעולה. אני עובדת על כמה פרויקטים במקביל, אחד מהם הוא הליין של בגדי ים. הטקסטיל של שהבטנה הוא בד רגיל ועליו שכבה בתלת מימד יהיה אפשר לבחור צבע בד. בגד הים יהיה מותאם בדיוק למידה של הלקוחה. בינתיים הדגם עוד לא להורדה אנחנו מייצרים אותו. אני לוקחת את הזמן להחליט החלטות גדולות, לא לעשות צעדים פזיזים. כן יצרתי שיתוף פעולה עם חברה טכנולוגית בארה"ב שנקראת  "גרבר טכנולוגיות" שמספקת תכונות לעיצוב אופנה/המטרה שסימנו לעצמם היא לקצר ולפשט את הדרך המתחילה בעיצוב הבגד ומסתיימת בהדפסתו, ולאחד את שני שלביה המרכזיים – העיצוב וההדפסה – הדורשים כרגע שתי תוכנות נפרדות – לתוכנה אחת".

ראיתי את ההרצאה שלך ב TED והתפעלתי  מאוד מהאופן המקצועי והבטוח שבו את מציגה את הפרויקט שלך. בכל זאת, רק סיימת את לימודי האופנה שלך!

"בשנקר חלק מהדרישות היה להציג את העבודות שלך להסביר מה עומד מאחוריהן. עם סיום לימודי הבנתי שהעברת הידע שאת צוברת  גם נותנת השראה הבנתי גם שאין לי פחד קהל, למזלי. וגם לימדתי בשנים האחרונות (בחוג אופנה ) כך שכנראה שזה בא לי יחסית  בקלות לשמחתי".

מה החזון שלך?

"אני מקווה להמשיך ליצור לתת לאנשים השראה ולעשות מה שאני אוהבת. כרגע עוד לא מייצרת בגדים מודפסים באופן מסחרי אבל מעצבת לעצמי וגם תתפלאי תופרת מידי פעם (יש לי מדפסת תלת מימד ליד מכונת התפירה…!). אני מקווה להמשיך ללכת אחרי המטרות שלי,תמיד אהבתי להיות עצמאית נפתחו לי הרבה הדלתות. הרבה פעמים יוצרים מתביישים או נזהרים לא רוצים לחשוף אבל ברגע שאתה משתף אתה גם הופך לסוג של מומחה והמידע והידע גם חוזר אלי. אני בת מזל שאני יכולה לשתף!".

דמות מהעבר שהיית מזמינה לארוחת ערב?

"את סבתי שנפטרה לצערי".

מה בגד צריך להיות לפי תפיסתך?

"אני חושבת שבגד צריך להיות לביש ונוח קודם כל. יש הרבה דרכים למדוד אופנה. באופן אישי אני רוב הזמן בג'ינס וטי שרט. אבל בעבודה שלי ביצירה שלי מעניין אותי לחשוב על בגד מכיוון גם אחר. לראות איך לוקחים בגד פשוט והופכים אותו למשהו קצת שונה, אבל בגדים נוחים זה לא משהו שצריך לוותר עליו".

מה היא אופנה בעיניך?

"אופנה זה דבר שמתחלף מהר מאוד, מה שאהבנו לפני שנה יכול להיות אאוט ולהפך. זה מאוד זמני ותמיד מאוד מושפע ממה שקורה בעולם. ב- 2008 המשבר הכלכלי התבטא גם באופנה שייצרו – אופנה עם הרבה חורים. כשמתפתחת טכנולוגיה מסוימת רואים את זה גם בבגדים".

איך את נרגעת מהמירוץ?

 "בסוף השבוע האחרון נסעתי לפסטיבל מידברן בנגב. קיבלתי שם המון השראה בשנים קודמות. מישהו אפילו נתן לי שם פעם שרשרת שהודפסה בתל מימד והתחלתי להתעניין בזה. אני אוהבת ללכת לים, לעשות ספורט".

איך את רואה את סצנת האופנה בישראל?

"אנחנו גרים במדינה חמה. אי אפשר לצפות מגברים למשל ללבוש חליפות. יש קסם בזה שהכל קליל. אנחנו לבושים בהתאם לתרבות, אנחנו ממהרים, לעתים גם נאלצים לברוח ממשהו שקורה, למרבה הצער. בשנות השישים ישראל הייתה גם סוג של מרכז אופנה ואפשר לחזור להיות כאלה יש כאן מעצבים מוכשרים מאוד, חדשנים מעניינים".

בתמונה דנית פלג. גם המשקפיים מודפסות. צילום דריה רטינר