שחר מנחם ממועדון השחיה פארק המים רעות, הודיעה על פרישה לאחר קריירה מפוארת ושלל שיאים ישראליים

(צילום ארכיון: פרטי)

נכון, היא לא גדלה אצלנו מגיל אפס, אבל ללא ספק היא אחת מה- אם לא ה- שגרירה של מכבי פארק המים רעות בעולם השחיה המקומי.

שחר מנחם תולה את בגד הים, כובע הים והמשקפת. את המדליות היא תלתה מזמן. וכרמל לוויתן, מאמן נבחרת הפארק, כבר מתגעגע. מעטים השחיינים המקומיים שרשמו הישגים כשלה, מעטים עוד יותר עשו זאת בחן כה גדול. "שחר עברה אלינו מראשל"צ כשהייתה בת 14. בזמנו, כשחיינית פרפר טובה. ברעות היא השתלבה מצויין עם חבורת הבנות בגילה, שהשתלטו על כל תואר אפשרי", מספר לויתן.

החבורה ההיא כללה בעיקר את יעל דניאלי , גיא שילון, שחר כהן ונוספות. הן ריסקו כל שיא בשליחות ובכלל, אבל שחר הייתה קצת בצד. שמה את הראש במים ושחתה. כילדה היא הייתה פתוחה לכל דבר וניסתה כל דבר, ככה היא הגיעה לסגנון הגב. בתחילה בעצלתיים. קצת מגושם, לא ממש מהודק, אבל תוך שנה דברים התחילו להתחבר. בגיל 16, בתחרות  באשדות יעקב, היא קבעה, ביחד עם גיא שילון חברתה לקבוצה, את הקריטריון לאליפות אירופה לנוער ב-200 גב. ומשם זה רק המשיך להשתפר והמים הפכו יותר ויותר עמוקים, אבל היא הרגישה בהם לגמרי בנוח. בגיל 18 היא שברה שיא גילאים במאה גב, שהיה שייך קודם לכן לאולימפית ומלכת הבריכה אניה גוסטמלסקי. אז היא החליטה שהיא הולכת על זה, באמת הולכת על זה. לפני כן היו לה לבטים, מה לעשות בצבא ובהמשך החיים, אבל השיא הזה היווה את נקודת המפנה. שחר החליטה לשים את כל הקלפים על השולחן ולהמשיך לשחות. גם על מדים. אבל סגנון הגב קצת נתקע. שיא כבר לא רדף שיא, ככל הנראה השיא הראשון כבר היה עייף מכדי לרדוף. אפשר להרים ידיים, לשחות עם הראש בקיר, שחר החליפה למעורב אישי ומצאה לעצמה מגרש משחקים חדש לבלות בו. מן הסתם, היא לא ויתרה על הגב והוסיפה לנסות, ובמקביל גם מצאה את הזמן לקבוע איזה שיא או שניים בחתירה.

ממש לפני השחרור – בום ! יש לה ביד קריטריון לאוניברסיאדה במ.א. ובגב. שחר נוסעת לקוריאה. התוצאה הזאת גם מקפיצה אותה לדף הראשון בפנקסים של הסקאוטים, והיא זוכה למלגה יוקרתית באוניברסיטת פיטסבורג. היא אורזת מזוודה וטסה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מייד עם שחרורה. כאמור, הטיול שאחרי צבא הופך ארוך ומסביב לעולם, וממשחקי האוניברסיאדה היא ממשיכה היישר לארה"ב, מתחילה תואר ולשחות בסביבה חדשה. הסביבה הזאת  מזניקה אותה עוד מדרגה למעלה. אולי היה זה הדחף להצטיין, לבלוט במקום חדש, ואולי היה לה קשה להבין את המבטא של המאמן שביקש ממנה לשמור כוחות. בחורף היא מגיעה לביקור קצר בארץ ומנצלת אותו לשבירת שיא ישראלי ב-400 מ.א. הקודם היה שייך למלכה אחרת של השחיה הישראלית – עמית עברי. העובדה שאפשר להגיד את שמה באותו משפט ביחד עם גוסטמלסקי ועברי, אומרת הכל. באותה הזדמנות היא שוחה כמו סירת מרוץ את כל המקצים, וכמו תמיד עוזרת לפארק המים בענק בכל משחי השליחים. לאחר מכן היא חוזרת לארה"ב ומתחרה טוב מאד בליגת המכללות. באפריל היא רשמה עוד קפיצה לארץ כדי לחזור למקורות, סגנון הגב האהוב והמוכר. כך היא חותכת את שיאה האישי בשניות ארוכות וקובעת את הקריטריון לאליפות אירופה לבוגרים, כשהיא רחוקה שתי עשיריות שנייה בלבד מהשיא הישראלי במשחה זה. בקיץ היא לקחה חלק באליפות אירופה בגלזגו, שהייתה עבורה לחוויה בלתי נשכחת. מי ניחש אז שהיה זה ההדרן לקריירה התחרותית האדירה שלה? במסגרת האליפות היא הייתה גם חלק מרביעיית בנות שקבעה שיא ישראלי חדש ב-4*100 מעורב, כשהיא אמונה על החלק של הגב, כמובן. במשחה שלה, 200 גב, היא הייתה רחוקה 2 עשיריות בלבד מעליה לשלב חצי הגמר.

לאחר שנה חלומית זו שחר פרחה בלימודים והמשיכה להתקדם, אבל עם השחייה זה הפך עבורה לקשה יותר. היא המשיכה לנסות ולהיאבק, אבל הזמנים היו קצת פחות טובים מהנקודות שסימנו לה בגרף ההתקדמות, אי אז לפני חמש שנים. זה קורה, והיא מתמודדת עם האתגר החדש בגבורה, כפי שהתמודדה תמיד. כל קיץ היא חוזרת לאגודה, לאימונים והתחרויות, ומנסה בכל הזדמנות להשאיר משהו אחריה לשחיינים הצעירים, לדור הבא.  בגביע האיגוד האחרון היא הגיעה שוב מארה"ב, חרף קשיים גדולים שהקשתה הקורונה, אבל שחר לא מפחדת מכלום. היא עשתה את הדרך, את ההכנות, בדיוק את מה שנדרש ממנה, ויותר. ומיד בתום התחרות היא חזרה ללימודיה בארה"ב.

 עוד לפני התחרות היה ברור שהיא מתקרבת לקו האדום, הצומת המכריע. מין "יחסינו לאן?". עובדה היא כי מיד עם סיומה הפור נפל: שחר החליטה – היא ממשיכה הלאה, יוצאת מהמים ומתחילה בחיים האמיתיים. בת ים שהייתה באמת, ועכשיו היא מגדלת רגליים כדי ללכת על האדמה הקשה. בגיל 24 היא תסיים את לימודיה, עבודה מובטחת בתחום כבר יש לה. סופסוף היא תוכל להתפנות לעוד עיסוקים ותחביבים שנאלצה לשמור עד כה על אש קטנה, ותמיד עלה החשש שמים ישפריצו מאיזו קפיצה לא זהירה לבריכה והאש הזאת תיכבה. לא עוד. היא לא סגרה את הדלת לבריכה. את המדים היא תוריד מהמתלה באירועים מיוחדים, ויש סיכוי שנראה אותה מגיחה לאיזה אימון ואפילו תחרות פה ושם, לזכר הימים הטובים. אבל זה לא יהיה באותה האינטנסיביות של העשור האחרון, יותר בשביל הכיף והקבוצה. "שחר, אנחנו, פ.מ רעות, תמיד נשמח להשתתפותך", סיכם כרמל. "אנו מאחלים לך דרך צלחה". ולנו אין אלא להצטרף לאיחולים.