לפני שלוש שנים נחתה במועדון הבדמינטון העירוני קסניה פוליקארפובה, אחרי שהספיקה לזכות במדליות באליפויות אירופה עם נבחרת רוסיה • השבוע היא הייתה האישה הראשונה שייצגה את ישראל בענף האולימפי, ולמרות הפציעה והיריבות האיכותיות נתנה פייט עד רגע האחרון
(צילום מסך: פייסבוק)
קסניה פוליקארפובה, טופ 50 בעולם, מתאמנת ומאמנת במועדון העירוני במודיעין. בדמינטון זה לא צחוק, רק בישראל החליטו לקרוא לזה כדור נוצה למרות שנוצה, כידוע, מעלה אסוציאציה של דגדוג. או טווס. אבל מדובר בכדור המהיר ביותר מכל הכדורים, שמגיע עד למהירות של 400 קמ"ש. מהירות שגורמת לשחקני סקווש להיראות כמו חטייארים בהילוך איטי. אפילו הבז הנודד מגיע רק ל-356 קמ"ש. אם הוא יעוט על קסניה היא תחבוט בו בנחת תוך כדי שהיא שותה משקה איזוטוני. אפילו שבישראל יהיו שיקראו לה "נוצאית", אבל זה סוגר מעגל יפה עם הטווס והבז. אז בסדר, שתישאר נוצאית. בטח כשמדובר בראשונה אי פעם לייצג את ישראל באולימפיאדה בענף. הגיע הזמן שגם אישה תשתלט על השיח. אז טוב שהיא עזבה את רוסיה, כי שם לא ידעו להעריך נכדה לסבתה יהודייה שברחה מלנינגרד במלחמת העולם השנייה.
"התחושות פה ביפן טובות. זה כיף, חגיגה גדולה של ספורט", היא מספרת בריאיון למודיעין News מהכפר האולימפי. "לפני שהגענו לטוקיו חשבנו שהמשחקים האולימפיים יהיו שונים, שהאווירה תהיה אחרת, אבל היפנים, למרות הכל, כן הצליחו לעשות פה אירוע נהדר. הרבה ספורטאים ממדינות שונות שנהנים להיות פה. כוכבים גדולים מהענפים הפופולאריים כמו טניס, כדורסל, התעמלות ועוד יושבים ממש לידך, ואתה מבין שהם, כמוך, אנשים שמנסים לעשות את המיטב שלהם במשחקים האולימפיים. זה גם נחמד להיות חלק מהמשלחת הישראלית, להיפגש עם ספורטאים מענפים אחרים, לעודד אותם ולחלוק איתם את החוויה הזאת של החגיגה הגדולה של הספורט".
הרזומה שלה עשיר כמו מרק מינסטרונה: שש פעמים אלופת רוסיה, פעמיים אלופת ישראל (כלומר, כל הפעמים מאז שנחתה כאן), מקום ראשון באסטוניה ובניגריה ב-2018, מקום ראשון בברזיל 2019, שמינית גמר המשחקים האירופיים. דירוג שיא 43 בעולם, חמישית באירופה. השאיפות היו טופ 20, אבל פציעה קשה בכתף כמעט וגנזה אפילו את החלום האולימפי. אז היא חרקה שיניים והתעלמה מהכאב, הגיעה לטוקיו וכל השאר זה בונוס. אפילו ההפסדים (ראו בעמוד הבא).
"המשחק הראשון היה קשה. שיחקתי נגד יריבה מאד חזקה מהודו, אלופת עולם, מדליסטית הכסף מריו 2016. לא היה פשוט להתמודד מולה, אבל אני מתמקדת במשחק שלי ובמה שאני יכולה להביא למגרש אחרי תקופה לא פשוטה של פציעות".
וההמשך?
"הוגרלתי לבית ברמה מאד גבוהה, כולן יריבות אסייתיות מצויינות שמדורגות הרבה לפניי. הפציעה בכתף הגבילה אותי, אבל ניסיתי לעשות את המקסימום, לנצח ולעלות לשלב הבא. לא הצלחתי, אבל שיחקתי טוב. לקחתי מדורגת 25 מקומות מעליי לשלוש מערכות, היה לי סיכוי לא רע, אבל עשיתי כמה שגיאות טקטיות אחרי ההפסקה במערכה השלישית".
ואחרי טוקיו?
"אני מתכננת להמשיך לשחק ואולי גם לנסות להגיע לפריז 2024. אבל לפני זה אני מתכוונת לקחת הפסקה קצרה כדי לטפל בפציעות שלי ובעניינים משפחתיים".
מבאס לשחק מול יציעים ריקים?
"באופן כללי, ספורטאי, כשהוא על המגרש, לא מסתכל מה קורה בחוץ. אבל בגלל שבדמינטון הוא ספורט פופולארי ביפן, אני חושבת שהרבה היו באים למגרש לצפות בנו, וברור שההרגשה הייתה שונה".
קסניה החלה לחבוט בנוצית בגיל תשע, לפני כן היא עשתה מה שעושות כולן ברוסיה – התעמלות ואקרובטיקה. היא גאה לייצג את ישראל. אוהבת ג'אז, והמודל לחיקוי הוא פדרר. למודיעין היא הגיעה כמעט במקרה. מי שהשתקעה בקיבוץ חצור לא הייתה מוצאת את אולם בוכמן גם עם ווייז. אבל יבגני סגל, ממנהלי מועדון הבדמינטון העירוני, בצוותא עם איליה סימה, הגיח להופעת אורח בקיבוץ המדובר והמפגש בין השניים הוליד את השידוך המפתיע. כשנודע להם שאין לה די שעות אולם להתאמן כראוי הם פנו לחנן דנציגר, אז מנהל אגף הספורט, ורקחו דיל. אולם לקסניה, שחקנית ברמה עולמית למודיעין. כולם מרוויחים. יום אחרי יום היא נסעה מחצור לעיר העתיד ובחזרה. אחרים היו מתייאשים, אבל קסניה עודנה מורגלת במפה של אימא רוסיה. שם, כשנוסעים לעיר אחרת, אורזים מזוודה וצידנית ועושים עצירת לילה במוטל. כמה עשרות קילומטרים בודדים עבורה זה כמו לחצות את הכביש. שבע פעמים בשבוע, שני אימונים ביום. שבת מנוחה, רק אימון אחד. שחקנית הבדמינטון הישראלית הבאה שתגיע לאולימפיאדה כבר לא תגיד שהמודל לחיקוי שלה הוא פדרר, אלא קסניה. היום היא בת 31, אבל העתיד כולו עוד לפניה. אחרי הכל, פדרר רק ארבעים.
"אני מייצגת את מועדון הבדמינטון של מודיעין ואת העיר מודיעין. האנשים נהדרים, עוזרים לי מאד, אני נהנית כאן. אני מתאמנת במודיעין, ואני גם עובדת במועדון כמדריכה וכמאמנת וגם עוזרת למועדון בפן הניהולי, כדי להפוך אותו להכי טוב שהוא יכול להיות".
איך את מסכמת את הטורניר?
"יש הרבה תחושות. מצד אחד הפסדתי, פעמיים, ולא הצלחתי להמשיך הלאה. מצד שני, שיחקתי טוב מול שחקניות אדירות, עם פציעה שהגבילה אותי. לא ויתרתי לרגע, לא היה חסר שאני אנצח ואעלה. עברה עליי שנה לא פשוטה, אבל כיוונתי לאולימפיאדה. חלמתי לייצג את ישראל ועשיתי את זה. צברתי ניסיון. אני עוזבת את יפן גאה ושלמה עם עצמי".
איזה עתיד את רואה לענף בארץ?
"אני מאד מקווה שהתוצאות שעשינו פה נתנו השראה לאחרים. ישראלים נחשפו לבדמינטון בזכותנו, ואולי זה יעזור לשכנע ספורטאים צעירים להצטרף לענף הזה, שהוא באמת מדהים, ולנסות להפוך את התחביב שלהם אולי אפילו למקצוע. מהצד שלנו, אנחנו נעשה הכל כדי לעזור להם".
והעתיד של הענף במודיעין?
"במודיעין אנחנו עובדים בהתלהבות גדולה. קברניטי המועדון כבר מובילים את הדור הצעיר להישגים יפים ולתוצאות טובות, ויש פה כמה שחקנים עם פוטנציאל גדול מאד. השלב הבא הוא ליצור את התנאים בשבילם למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם, במטרה להפוך אותם למקצוענים שמתחרים ברמות הכי גבוהות, וזה כולל אולימפיאדה. חשוב לשלב כוחות, מהפדרציה הישראלית, דרך המועדונים והמאמנים והשחקנים, כדי לפתח את הענף. זאת הזדמנות אדירה, אפשר וצריך לנצל את המומנטום".
