מדי יום שישי לקראת ארבע אחר הצהריים מתכנסים עשרים עד שלושים אנשים בפארק המדושא שליד מודיעין סנטר ומעיפים צלחות מעופפות. כלומר "פריזבי". "אנחנו ברמה גבוהה מאד", אומר יונתן שטסמן בן 26, שאירגן את הקבוצה. "אמנם עדיין אין לנו קבוצה מסודרת שמשחקת בליגה וזה גם יבוא בסוף, אבל אנחנו ברמה לא פחותה משחקני ליגה אמיתיים של פריזבי".

בשלוש וחצי כבר מתייצבים רוב השחקנים, מחזיקים בידם בפריזבי ומתחילים בחימום, כלומר מתמסרים זה לזה ממרחקים של שלושים ארבעים מטרים כשהפריזבי עף בתנועה סיבובים ויציבה ומגיע בדיוק לידו של מקבל המסירה. אחרי חימום שנמשך כעשרים דקות מתחלקים החברה לשתיים שלוש קבוצות והמשחק מתחיל. זה די דומה לפוטבול אמריקני. כלומר – שחקני כל קבוצה צריכים להביא את הפריזבי לקו הרוחב שהוא השער ולעשות טאץ' דאון. לתפוס את הפריזבי ולעבור איתו את הקו פיזית.

כשאני מתעניין בכל זאת מה הפריזבי עושה לאנשים, הם צוחקים. "זה קתרזיס", אומר לי צעיר. "אני מרגיש התרוממות רוח". שטסמן מסביר ש"אחרי יום עבודה ושבוע ארוך, משחק הפריזבי פשוט מפרק לנו מתחים ומרגיע, זה כיף אמיתי".

כששתי הקבוצות משחקות, חברי הקבוצה השלישית יושבים בצד וממתינים לשחק מול המנצחת. בינתיים הם מחליפים מידע מאתרי הפריזבי באינטרנט על דגמים חדשים שיצאו לשוק, על תרגילים חדשים שנראו בחוף הים בקליפורניה או במקום אחר על הגלובוס ובמחירי הפריזבי באי ביי או בחנויות הספורט.

למרות שמדובר בספורט קשוח, עם הרבה מהירות, כח ואדרנלין, גם בנות משתלבות במשחק, דניאלה, צעירה תושבת מודיעין, מחייכת: "זה כיף אמיתי, הגעתי למשחק דרך יונתן שאנחנו מכירים הרבה זמן, באתי לבקר בפארק והציעו לי לשחק, ככה התחלתי".

צעירה אחרת די חדשה בעסק שמעדיפה להישאר אנונימית אומרת: "אני רק שבוע שבועיים כאן, אני בכלל משחקת כדורעף, אבל נתפסתי לפריזבי ואני די נהנית. בינתיים לא עשיתי בושות, לאט לאט נתקדם ונשתפר".

"זה נראה משחק פשוט אבל זה ממש לא פשוט, צריך הרבה דיוק, משחק קבוצתי, חשיבה, וזה דורש גם כושר גופני", אומר שטסמן. ואכן, כעבור כמה דקות, כשהקבוצות עולות לשחק, האדרנלין מזנק לשמיים וחמישה מול חמישה מסתערים על הפריזבי. המדשאה מתמלאת בזינוקים אקרובטיים לכיוון הפריזבי המעופף, כאשר המטרה היא להתקדם בעזרת מסירות מדויקות לעומק שטח היריב עד לקו השער.

אחרי כמה דקות כולם כבר מגירים טונות של זיעה וגם הצעירים מתנשפים. "אני כבר לא בכושר למהירות הזאת", מתנשם עמית. בן כ-30. "יש כאן כמה חבר'ה צעירים בני שש עשרה ושבע עשרה שמשחקים נפלא, לנו המבוגרים יותר, קשה הרבה יותר".

יהונתן, מה עם משחקי ליגה מסודרים?

"יש ליגה בארץ אבל אני לא יודע אם כדאי לנו להתחיל לנסוע למקומות רחוקים למשחקים, בכל זאת אנחנו אנשים עובדים ועסוקים, אנחנו נהנים  כאן מהמשחק שלנו. נראה. אולי בעתיד".