היכן האחריות האישית של כל אחד מאיתנו? האם בשביל סלט יווני ברודוס או באגט בפריז והצגה בלונדון אנחנו חייבים לצאת מהארץ ולסכן את עצמנו, יקירינו ואת שאר אזרחי ישראל?
זוכרים את "אור לגויים"? לפי ההתנהלות שלנו מאז נולד העטלף בסין, זה כנראה עבר מאיתנו לעם אחר. אם אחרי כשנה וחצי בתוך הקורונה חמשת המטרים בנתב"ג, שהם שער הכניסה למדינת ישראל, עדיין פתוחים לרווחה ועשרות אלפי ישראלים ממריאים מכאן לכל רחבי הגלובוס אז לא למדנו כלום ושום דבר.
בימים אלה אני מתחבר יותר ל"עם קשה עורף" מאשר ל"אור לגויים". איזה היקפים של טמטום דרושים למקבלי ההחלטות בממשלת השינוי כדי להבין שאת נתב"ג צריך לסגור, ויפה לא שעה אחת קודם אלא שנה אחת קודם. העולם נצבע באדום ואנחנו משגרים אליו רבבות ישראלים מדי שבוע כדי שיתפזרו בכל רחבי הגלובוס, יספחו לגופם את הנגיף על כל הוארינטים שלו ויביאו אותם אלינו דרך המסלול הירוק בנתב"ג.
עזבו לרגע את מקבלי ההחלטות ואת העובדה שנתב"ג פתוח ופרוץ מכל כיוון אפשרי, השאלה העיקרית היא היכן האחריות האישית של כל אחד מאיתנו? האם בשביל סלט יווני ברודוס או באגט בפריז והצגה בלונדון אנחנו חייבים, ממש חייבים, לצאת מהארץ ולסכן את עצמנו, יקירינו ואת שאר אזרחי ישראל בעלי מנת המשכל הנכונה? אפשר במקום זאת לטבול בגן השלושה, ללכת את שביל ישראל או לטבול בים האדום. יש לנו ארץ זבת חלב ודבש, מדוע חייבים לרעות בשדות זרים בתקופה רגישה ומסוכנת כל כך?
האמת היא, ועם יד על הלב, יש לנו יותר מזל משכל, ואינני מתכוון לצעירי ישראל המנפיקים חדי קרן במיליארדי דולרים בקצב מסחרר. אלמלא היה לנו חיסון שהגויים פיתחו, ספק רב אם היינו מצליחים לצאת מהקורונה בשלום. המשמעת והשמירה על הסדר היא מאיתנו והלאה. אין לנו את זה ביג טיים. אצלנו הדברים מתנהלים ברגע האחרון, באלתור וקומבינה ובאין ספור ניסיונות לתחמן את השיטה/הנחיות/הוראות.
למה לעזאזל אנחנו מחכים כדי לנעול על מנעול ובריח את נתב"ג? מתי נבין שזו תקלה? באחד בספטמבר ערב פתיחת שנת הלימודים או בחגי תשרי?
נראה לי שרצוי שבנט יקרא שוב את הספרון אודות המלחמה בקורונה שהוא כתב במו ידיו. אם הוא יממש חלק ממה שכתב נעלה על דרך המלך, ואחת לתמיד נהפוך את הקורונה למחלה שאפשר לחיות איתה בשלום כאילו הייתה שפעת עונתית ובא לציון גואל.
