מהנדס העירייה צחי כץ מסביר מדוע מודיעין לא הוצפה כמו ערים רבות בארץ, מה מסתתר מתחת לבנייני המע"ר ואיך מסייעים השטחים הפתוחים בעיר גם לנחל איילון בתל אביב
ההצפה הגדולה ב-2013 (צילום ארכיון: רותם עמר)
שבועיים חורפיים וסוערים במיוחד עברו על המדינה, כאשר ההצפות הנרחבות במקומות רבים בארץ גבו גם קורבנות. חמישה בני אדם נספו בשיטפונות ובהצפות, כשאחד מהם הם דין ששוני, בנו של בעלי העסק "כן לפיצה" במרכז המסחרי קייזר במודיעין, שנהרג באסון המעלית בשכונת התקווה בתל אביב.
בניגוד למראות הקשים שנצפו בערים רבות, במודיעין לא נוצרו שלוליות ענק והצפות ומחזה הקניון המוצף מ-2013 נשאר רק כזיכרון. צחי כץ, מהנדס עיריית מודיעין, מסביר במה שונה מודיעין מאותן ערים שהוצפו, מה מסתתר מתחת לבנייני המע"ר ואיך הטופוגרפיה באה לעזרתנו.
כץ, במה שונה מודיעין מפתח תקווה, אשדוד או נהריה?
"מודיעין היא עיר שממוקמת בשטח של גבעות, בדומה לירושלים שבנויה על ההרים וגם היא לא נפגעה כמו ערים אחרות. כשמדברים על נהריה ואומרים שהייתה תכנית לאומית שלא מומשה לעצור את המים רחוק מהעיר, אז תדע לך שפה במודיעין אנחנו חלק מאגן הניקוז של איילון. מים שיורדים כאן בסופו של דבר הם חלק מאגן הניקוז של הנחל. כדי שהמים שיורדים כאן לא יגיעו ישר לנחל, בנינו בנחל ענבה מערכת של סכרים וזה נקרא השהיית מי נגר. המטרה היא כפולה: חלק מהמים להשהות ולאגור אותם בטבע, ודבר שני הוא להאט את המהירות שלהם. בנהרייה למשל לא עשו שום דבר בעניין הזה".
יש לנו נקודות תורפה בעיר שמועדות לפורענות?
"כמו שאני רואה את המערכת היום התשובה היא לא. זה נכון שלא ירדו אצלנו מאה מילימטר גשם במערכת האחרונה, אבל אני לא רואה שום סיבה שזה יקרה. גם לא בנופים ומורשת, שהן למעשה קו פרשת המים של האזור וכל טיפה שיורדת שם זולגת לצד אחד ולוואדי. גם כל המע"ר שלנו בנוי על בסיס של השהיית מי נגר. באזור השדרה המרכזית תראה שיש ערוגות משני הצדדים, שמחולקות בכל חמישה-שישה מטרים לטרסות. בכל טרסה כזאת יש אבן אחת חסרה, שהיא סוג של השהיית מי נגר. הטרסה מתמלאת מים, אבל אנחנו לא נותנים לכל המים להתנקז באופן מיידי לטרסה הבאה, אלא רק דרך אותה אבן חסרה. ככה בנוי כל המע"ר, ובקצה של כל מערכת טרסות יש תא ניקוז גדול שקולט בהדרגתיות את כל המים האלה".
אילו עוד אמצעים הותקנו במע"ר?
"בבתים עצמם יש מאגרי מים תת קרקעיים כדי להשהות את הנגר. כל הגגות הרי אוספים מים ובאופן טבעי אתה מנקז אותם לרחוב. יועצי ניקוז חישבו מה שטח הגגות בכל פרויקט, חישבו על פי מקרה קיצון של פעם ב-50 שנה כמה מים יירדו על הגג הזה ולפי זה קבעו את נפח המאגר שאוגר את המים האלה. אחרי שמכת הגשם חולפת, ובוא נגיד שהמאגר התמלא עד הסוף, אז יש פתח ניקוז בדיוק כמו בצד האמבטיה שמוציא את המים לרחוב ברגע שהגיע לקצה גבול היכולת שלו. אחר כך יש מערכות ששואבות את המים האלה, כחלק מהרעיון שלא להזרים את כל המים האלה בבת אחת לאגן הניקוז של נחל איילון ולכיוון תל אביב. אתה בעצם משהה כמות ניכרת של מים כך".
בתכנון השכונות העתידיות יש מחשבות גם על היבטים סביבתיים בעניין הזה, כמו שטחים פתוחים שיאפשרו חלחול?
"זה מוטמע בתמ"א 34, שקובעת מה מינימום השטחים שאתה צריך להשאיר כאזורי חלחול, ואני יכול להגיד לך שאנחנו לא חורגים מזה ופועלים בהתאם. זה כמו תורה מסיני מבחינתנו. אתה יכול להיות רגוע בדבר אחד – בעיר מודיעין כמות השטחים הירוקים שיש כאן היא גדולה באופן ניכר מכל עיר אחרת, וכולם בעצם משמשים כספוג למים האלה. כל העמקים אצלנו, איפה אתה מכיר עוד עיר עם כל כך הרבה עמקים שנשארו בעצם כ"אימא אדמה". כל טיפה שיורדת בהם מחלחלת לאדמה וזה מפצה על מה שנלקח".
