מחלקת הנוער של עוצמה מודיעין היא כנראה אחת ממחלקות הנוער המצליחות בארץ. 1,000 ילדים, 22 קבוצות, נוער לאומית, נערים לאומית, ילדים לאומית, תחפשו שנתון, כנראה שתמצאו את הנציגה המקומית קולעת בליגה הבכירה ביותר.

עובדים נכון –  מנהל מקצועי, מאמן קואורדינציה, תכנית רב שנתית, לא סוטים מילימטר, בדיוק כמו שכתוב במתכון. בעולם אופטימלי בתוך עשר שנים עוצמה מודיעין נותנת פייט למכבי. במציאות – אין כסף, אין משאבים, והשחקנים מתפזרים בין נס ציונה לתפקיד קרבי בצבא.

קבוצת הבוגרים הוקמה לפני שנתיים כדי לתת מענה לנפילי מחלקת הנוער, לוותיקי היישוב, וסתם לכל מי שרוצה לשחק כדורסל מאהבת המשחק. שמעון סלל רווה רודריגז לקח על עצמו את תפקיד המאמן (“בהתנדבות, כדי לחסוך עלויות של מאמן"), אסף סביבו חבורת שחקנים מוכשרת, ויצא לדרך. פרויקט קטן, כמעט בלתי מורגש, אבל אור קטן בחושך גדול שנקרא הספורט העירוני.

"אין לנו חלום לרוץ קדימה בליגות, בלי תקציב זה גם לא אפשרי, כולם פה משחקים כי הם אוהבים כדורסל. רצינו לשלב שחקנים שמסיימים גיל נוער במסגרת שתתאים להם, ומהבחינה הזאת אנחנו משיגים את המטרות שלנו. השילוב בקבוצה בין הוותיקים לצעירים שמצטרפים מעורר גאווה. שחקנים עוברים פה לפני הצבא, אחרי הצבא. הם יודעים שיש להם בית".

שמירה על יציבות

את העונה השנייה שלה סיימה עירוני מודיעין במקום השישי, דומה מאוד להישג שלה אשתקד. כלומר, לפחות שומרת על יציבות. 12 ניצחונות, 10 הפסדים, הפרש סלים דחוק פלוס 11, קבוצת אמצע טבלה קלאסית ואין תלונות. אם כבר להיפך, לאור מגיפת הפציעות שעברה על הקבוצה – כמעט נראה שקרע במיניסקוס זה עניין מידבק – אפשר גם לחלק לה תואר כלשהו, או לפחות מדבקה של קטנה של סמיילי. רועי שטרק רק חזר לשחק כדורסל והושבת לתקופה ארוכה, אור גרינפלד נותח במיניסקוס, וכאילו לא די, הרכז הפותח דרור אברליג'י עבר לגור באוסטרליה במסגרת העבודה. שלושה שחקני חמישייה, לכולם נמצאו מחליפים ראויים.

"מבחינת חומר שחקנים המקום הריאלי שלנו זה בערך המקום השישי", מודה המאמן, "היה לנו הרבה חוסר מזל עם פציעות, אבל שמרנו על סגל גדול ושחקנים הצליחו למלא את החללים שנפערו".

המשחק הכי טוב?

"ניצחנו בבית את מבשרת ציון, קבוצה שסיימה במקום השלישי, עם פוטנציאל לדגדג את בית"ר ירושלים (לא הפסידה כל העונה ועלתה ליגה). שחקנים צעירים, אתלטים. נתנו מולם הצגה. גם הדרבי מול הפועל, אותו ניצחנו אחרי שתי הארכות, היה משחק טוב מאוד שלנו".

המשחק הכי גרוע?

"נגד מטה יהודה צובא, קבוצה שסיימה מתחתינו. היינו חושך, קיבלנו שלושים הפרש. נכון שהמגרש שלהם מאוד ביתי, קשה לשחק שם, אבל התבטלנו בכל הפרמטרים, לא פגענו בכלום. לא שיחקנו לא הגנה ולא התקפה".

שחקן מצטיין

"טל פרץ העמיד ממוצעים של 20 נקודות למשחק. מדובר בשחקן שרק סיים גיל נוער, בעונה האחרונה הוא שיחק גם איתנו וגם עם קבוצת הנוער, וההישג שלו, המעבר החלק לבוגרים, מעורר הערכה".

היריבות העירונית מוסיפה עניין?

"יריבות עירונית זה טוב ויפה. ל'הפועל' יש קבוצה מוכשרת, שחקנים מצוינים, חלקם גם עברו אצלי בשנים קודמות. יש תחרות, אבל בסופו של דבר כולם מכירים וזה לא גולש מחוץ לתחומי המגרש. רק אציין שניצחנו את המשחק הראשון נגדם ואני מאמין שאם לא השופטים, שאגב קיבלו בראש על ההתנהלות שלהם, היינו מנצחים גם במשחק השני”.

איך מתקדמים מקצועית?

"קשה מאוד להתקדם. אין תמיכה מצד העירייה, לא בכסף, לא במתקנים. עזוב את קבוצת הבוגרים, קח את מחלקת הנוער – בין הטובות בארץ, כל שנתון משחק בליגה הכי גבוהה. קמים פה שחקנים מצוינים אבל הם ילכו לאיבוד. זה מקומם. עוד דוגמה: בנו אולם חדש, לא נותנים לנו להתאמן שם. יש 20 קבוצות במחלקת הנוער, צריך עוד שעות, אומרים לי: 'אז תפתח 10'. אני שואל 'לאן אשלח את הילדים?', אומרים לי: 'הביתה'. אתה מבין את האבסורד? 1,000 שחקנים – זה יותר מתנועת נוער, מעבר לספורט, זה חינוך. אני שם בצד יהיו שחקנים או לא יהיו שחקנים, קודם כל יהיו בני אדם. ומאוד חבל שהעירייה, בהחלטה מגמתית, מתעלמת מההיבט הזה. ואני לא מדבר על ההתעלמות מהספורט לאורך השנים".