עשרה משחקים חלפו מפתיחת העונה של בן שהר ואפואל ניקוסיה, שמצאה את עצמה הרחק מהמקום הראשון אליו היא שואפת תמיד • בריאיון מקפריסין מספר שהר למודיעין NEWS על החיים באי השכן, המאמן החדש שהגיע מהפרימייר ליג והחלום לשוב לנבחרת
(צילום מסך מתוך דף הפייסבוק של אפואל ניקוסיה)
מיק מקארתי מתייצב באפואל ניקוסיה ואפשר ובן שהר יהיה הראשון לברך. הישראלי כבש את שערו האחרון בקבוצה אי אז 14 דקות לתוך משחקו הראשון במדיה. מאז, יוק. הרשת לא זזה למענו, היא בקושי מיצמצה כשחלף לידה. בעיקר כי יותר מדי פעמים הוא חלף לידה מהצד השני. עשרה משחקים פחות ארבע עשרה דקות. הסטטיסטיקה לא מחמיאה, אבל זאת של אפואל ניקוסיה אפילו פחות. מקום עשירי, 11 נקודות מאפולון לימסול הראשונה, ארבעה משחקים ללא ניצחון. שינוי הפך הכרח, ושהר יקבל אותו בברכה.
המאמן האנגלי, שכשחקן לבש את מדיהן של מנצ'סטר סיטי, סלטיק וליון, מעולם לא יצא את האי כמאמן. הוא אימן את סנדרלנד ואת וולבס במשך עשור כמעט, רשם כ- 600 משחקי פרמיירליג והעפיל למונדיאל 2002 עם אירלנד. הוא לא פחד בזמנו להשאיר את רוי קין בבית, אז מוטב לאצילי שלא יעשה לו פרצופים. "אנחנו מקדמים את מקארתי בברכה ומאחלים לו שיעזור לקבוצה להציג כדורגל טוב יותר, שיביא נקודות ויגשים את המטרות – לזכות בתארים", נכתב בהודעת הקבוצה הרשמית. זה לא יהיה פשוט, אבל השחקנים אופטימיים. לפחות, השחקן.
בן, תתחדש.
"הגיע מאמן חדש, מאמן טוב, מנוסה, עם שם עולמי, שאימן את נבחרת אירלנד והגיע להישגים בינלאומיים. הוא היה בפרמיירליג, בצ'מפיונשיפ, אני מכיר אותו הרבה שנים. אני מאמין ומקווה שביחד נצא לדרך חדשה, מוצלחת יותר. יש פה חומר שחקנים מצוין, אבל משהו לא התחבר. החליטו לעשות שינוי על הקווים, ועכשיו חובת ההוכחה היא עלינו, השחקנים".
עלו גם השמות של רן בן שמעון ורוני לוי.
"שמעתי על זה, אבל בסוף החליטו ללכת על מאמן אחר, עם רזומה באמת מרשים, ואני מאמין שעם כל הניסיון והביטחון שיש לו הוא יצליח לתקן את מה שצריך ושנתחיל לנצח".
דווח שעבר בינך ובין המאמן הקודם חתול שחור.
"לא כל מה שאומרים וכותבים נכון. כשדיברתי עם המאמן על יום כיפור, הוא לגמרי הבין. היחסים בינינו היו בסדר גמור, אין לי מילה רעה להגיד עליו. דברים פשוט לא התחברו. האחריות היא לא רק של המאמן, אלא גם של השחקנים. הביאו שחקנים טובים, מקבוצות גדולות, ואנחנו צריכים להיראות יותר טוב. גם אני תמיד רוצה לשחק טוב ולהראות מה אני מסוגל. אולי עכשיו דברים יישתנו לטובה".
יש לחץ?
"ברור. פה מכוונים הכי גבוה, כל הזמן. סיטואציה כמו זו שנקלענו אליה, זה לא משהו שמתקבל בהבנה. גם עכשיו, הציפיות הן אליפות. עם המצב שנוצר, עם המרחק מהצמרת, מדברים פה שהכל פתוח. אבל אנחנו צריכים קודם כל לעשות את שלנו, לנצח, לחבר שני ניצחונות, להסתכל רק על המשחק הקרוב ואחר כך להמשיך למשחק הבא. אנחנו לא במצב של לדבר על אליפות, אבל זה תמיד ברקע. במועדון כזה, פחות מאליפות זה כישלון".
מה השתבש?
"הגעתי למועדון גדול. אפואל רגילה לאליפויות, לרוץ באירופה. התחלנו לא טוב, זה לא מה שציפינו, אבל יש עוד זמן לתקן. קרו פה הרבה שינויים, הרבה שחקנים חדשים הגיעו. זאת קבוצה חדשה ועדיין לא הצלחנו להתחבר. באירופה נפלנו מגול בדקה תשעים בפנדל, אחרי ששלטנו כל המשחק, וזאת הייתה אכזבה עצומה. בליגה נוצר כדור שלג, תוצאה-שתיים לא טובות, הביטחון נפגע, דברים הולכים יותר קשה, יש מומנטום שלילי. אבל אני כן מאמין שנדע לעצור את זה".
בפן האישי התחלת טוב, אבל…
"הביאו אותי כשחקן מוביל ובאופן טבעי יש ממני ציפיות גבוהות. הבקעתי במשחק הראשון, אבל נפצעתי כבר אחרי כמה משחקים ויצאתי קצת מהקצב. אחר כך זה היה משחק כן, משחק לא. כן, הייתה חסרה לי היציבות, אבל אם הקבוצה כולה לא משחקת טוב, ובעיקר לא מצליחה להיות תכליתית בשליש האחרון, החלק הקדמי נפגע. אם הייתי מגיע למצבים ומפספס זה משהו אחד, אבל נוצר מצב שאנחנו מתקשים ליצור לעצמנו, ובתור חלוץ זה מאד מתסכל".
אצילי צריך היה צריך להיות השחקן שיעמיד אותך מול שוער.
"לצערי עוד לא יצא ששיחקנו הרבה ביחד, לא באופן רציף. מבחינה מקצועית ברור שהוא יכול לתרום הרבה למועדון, ובפרט לי כחלוץ. מבחינה אישית, תמיד טוב שיש איתך עוד מישהו שמכיר את השפה, את המנטליות. יש לנו שפה משותפת, על המגרש ומחוצה לו".
תצטרך להוכיח את עצמך מחדש.
"לחץ לא זר לי, אני בסדר גמור איתו. יש שני חלוצים בכירים בסגל, ושלישי צעיר. המעמד שלי טוב, והוא לא נפגע. הביאו אותי להוביל ואני צריך להוכיח את עצמי בכל משחק. זה לא משהו חדש לי. מה שהיה נגמר וצריך להתחיל שוב. כשהגעתי לאפואל ניקוסיה ידעתי מה המטרות ולמה מצפים ממני. שום דבר לא השתנה".
את מרבית הקריירה שלו בילה שהר בניכר. הוא לא חשש להרים את המקל ולנדוד, הוא היה כמה להוכיח, אבל עם ישראל ביקש לעצמו דמות להעריץ והמשקולות ששמו עליו בצ'לסי הכבידו. עוד מוקדם לסכם, אבל הוא עשה את המקסימום. תמיד. אי אפשר לבוא אליו בטענות, לא באמת. שמו כבר לא יוזכר לצד בניון, הגם שציפו לכך בתחילת דרכו, אבל הוא כן תפס מקום של כבוד בין רפי אליהו לאליניב ברדה. בישראל הוא מצא נחלה עם הפועל באר שבע והעפיל לפסגות. אחרי ארבע שנים בנגב אך טבעי היה שימשיך שם עד פרישה, בטרם יתלו את הגופייה שלו על תקרת האולם ויאסרו על הדורות הבאים ללבוש את הספרה 14, אבל שהר שוב עשה את מה שהוא עושה והרים את המקל. עדיין כמה להוכיח. על אף שכבר עשה זאת די.
מתי אתה בא לבקר בארץ?
"אין טיסות, זו בעיה. אולי אבוא בסירה, בדקתי את זה, שלושים שעות ואני בישראל. זאת אפשרות שהופכת מוחשית".
מתגעגע?
"שמונה שנים שיחקתי וחייתי בחו"ל, זה לא חדש לי. זה משהו שאני מכיר ואוהב. היום יש זום, יש וואטסאפ, אז גם הרבה יותר קל לשמור על קשר. יש לי פה את המשפחה שלי איתי והכל באמת מצוין, אנחנו נהנים פה".
התלבטת רבות לפני שעזבת.
"זה לא סוד שלקחתי זמן לחשוב על זה. יש לי אחריות עכשיו, אישה, משפחה, זה לא רק אני. עם ילדים זה אחרת, אבל אנחנו מרוצים. הילדים לומדים אנגלית, הם חווים ומרגישים משהו אחר, מקום שונה, תרבות אחרת. זה גם חשוב, זה מרחיב, זה טוב להם, זה טוב לנו, כמשפחה. בארץ יש הרבה הסחות דעת, הרבה התחייבויות, פה זה כדורגל ובית. יש לי הרבה יותר זמן בקן המשפחתי עם האישה ועם הילדים, וזה נהדר".
מה לגבי נבחרת ישראל?
"למשחק ההכנה של הנבחרת, לפני סקוטלנד, קיבלתי זימון, אבל בניקוסיה סירבו לשחרר אותי בגלל שהייתי נדרש לבידוד של שבועיים עם החזרה לקפריסין. אחר כך, עם הסיטואציה באפואל, היה יותר קשה לבלוט. יש לנבחרת שלנו שחקני התקפה טובים, אבל אני מביא דברים אחרים ויש לי מה לתרום. אני אוהב לשחק בנבחרת, ואם ייקראו לי אני אבוא בגאווה גדולה. אכנס פה לקצב ואחזור".
הכדורגל מלווה אותך גם לתוך הבית?
"אני משתדל שלא, אבל זה טעון שיפור. מצד שני, אם לא הייתי לוקח את הכדורגל ללב, הייתי מתחיל לדאוג. בעבר זה היה משפיע עליי יותר, אבל עם הזמן למדתי קצת להפריד בין העבודה והבית. אבל לפעמים אין מה לעשות, כדורגל זה בפנים, לטוב ולרע. אני מאד מקצוען, מאד רוצה להצליח, אני חושב על הדברים גם מחוץ לאימון, איך להשתפר, איך לתקן, אבל אני לומד לשחרר קצת כשאני עם המשפחה. זה כן משהו שאני מנסה לשים לב אליו ולשנות, ועם הזמן אני משתפר".
