ישנם קווים אדומים שאסור לחצות גם בממשלה שמתנהלת גרוע יותר מדוכן למכירת מרק בדרום ויטנאם. במה דברים אמורים? הממשלה לא שלחה נציג לטקס הזיכרון הממלכתי לחללי מלחמת יום כיפור. בושה וחרפה! ממשלה כזאת אינה ראויה לאזרחיה ובוודאי לא לחייליה וקל וחומר לא לחלליה.

עם יד על הלב אני כבר לא כל כך מתפלא שכך מתפקדת הממשלה או יותר נכון לא מתפקדת. 2700 חללי מלחמת יום הכיפורים ובהם חברים שלי, אינם יכולים לחסום כבישים ולבקש שמישהו מהממלכה שלא לומר הממלכה כולה צריכה להתייחד עם זכרם. הסיבה בין השאר יכולה להיות שחלק מהשרים בכלל לא נולדו כאשר פרצה המלחמה לפני 44 שנים ושרים אחרים היו בשלב גמילה מעשיית צרכים בחיתולים, כאשר חורבן הבית השלישי נראה קרוב מאי פעם.

רק מי שהיה במלחמה הארורה ההיא שגם היא הייתה מחדל של ממשלה יכול להבין עד כמה היא הייתה נוראית וקיומית. הייתי שם כחייל פשוט וזה הספיק כדי לצרוב בתודעה עד סוף כל הימים עד כמה לא ניתן לסמוך על שרים וגנרלים שחשבנו בצעירותנו שהם סגניו הבכירים של אלוהים ובפועל מתברר שהם בשר ודם ושיקול הדעת שלהם אינו טוב יותר מאשר של הומלס בדרום תל אביב.

העניין הוא לא בזה שהיה מגיע לטקס ההתייחדות שר מהשורה השלישית בממשלה אלא בעובדה ששכחו אותם. שהחללים כבר לא חשובים. שאיש מביניהם הוא לא חבר מרכז המפלגה שיכול להבטיח את מעמדם של השרים בפריימריז הבאים כדי שיתמידו בפרזיטיות שלהם ובמלחמות הקטנות והיומיומיות שלהם העשויים כולם מאגו ענק ומנת משכל של ג'וק מסומם.

מלחמת יום הכיפורים לא הייתה עוד מלחמה. היא הייתה המחיר ששילמנו על גבהות הלב והאופוריה של מלחמת ששת הימים שהתרחשה רק 6 שנים לפניה. לוחמי כיפור הם כיום בני 60 פלוס, חלקם כבר מעבר ל-70. מה שהם שכחו שרי הממשלה עוד לא חוו.

קראתי שביבי התנצל על כך שאף שר לא נכח בטקס. אחרי התנהלות חובבנית כזאת אני במקום ביבי הייתי יושב על הטלפון ומחייג לכל אחת ממשפחות החללים ומתנצל, גם אם זה היה גוזל ממני את כל חול המועד סוכות.