עצרו רגע. נסו להגיע למצב הנפשי הכי שקט שאתם יכולים לשאוף אליו בעידן הנוכחי, שהוא עמוס מאוד בהסחות דעת מכל הכיוונים. נדמה שזמן ושקט הם המצרכים הכי חשובים בימינו ואשר אותם קשה לקנות בכסף.
תנסו לעשות את התרגיל הזה לפני השינה ואחרי שהסתיימו מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה השונים. תסכמו לעצמכם את כל המידע שקיבלתם בשעות האחרונות מאמצעי המדיה לסוגיהם.
מה שתגלו ידהים אתכם. רצף ומגוון פרשיות של נוכלות, רמאות, פשיעה, תאונות, הונאות, הרג ורצח, הטרדות מיניות, אלימות ובריונות המציב ללא ספק את ישראל בצמרת העולם המערבי. החשש והדאגה שלי הם מכך שנדמה שאנחנו מתרגלים שככה זה ואלה החדשות וזה מה שקורה אצלנו וצריך להתייחס לכך כגזירה משמיים.
אני נמנה על הדור שזוכר ימים אחרים. מציאות שונה לחלוטין. טובה ובטוחה הרבה יותר מזו שאנו חווים במרחב הציבורי בשנים האחרונות. זה לא רק חוסר המשילות של המדינה והבריונות של הבדואים בנגב וגם לא ההפקרות ואי הנוכחות של גורמי אכיפה ושלטון במגזר הערבי. זה הרבה יותר מכך. דפוס ההתנהגות של העם שלנו השתנה מקצה לקצה. השוליים של החברה שלנו התרחבו וצמחו והפכו לכל כך דומיננטיים עד שהם שולטים בנעשה ברחובות. בחלק מהערים נזקקים התושבים למליציות מקומיות כדי להתמודד עם גורמי הפשיעה המתרבים כי קצרה ידה של המשטרה והמדינה עסוקה בעניינים אחרים.
התוצאה החמורה ביותר של המציאות המטרידה הזאת היא שדור הילדים והנכדים שלנו גדל לתוך מציאות חברתית ותרבותית של חוסר אמון מוחלט כלפי כל מי שהם באים איתו במגע: משרדי ממשלה, משטרה, בעלי מקצוע, יועצים פיננסיים והרשימה ארוכה וכוללת את כל היושבים בציון. הם לא מכירים מציאות אחרת. זה דפוס ההתנהגות השולט בארגז הכלים שלהם לחיים בארץ הקודש.
לצערי הרווחנו ביושר את המקום שבו אנו נמצאים. זה חלחל במשך עשרות שנים ואיש לא התייחס לתמרורי האזהרה שהיו בדרך כי כרגיל היינו עסוקים בביטחון ובריב אחים פוליטי קבוע. ספק אם נצליח לעצור את ההידרדרות החברתית שלנו ולהפנות את ספינת חיינו לעבר אופק טוב יותר.
