את האנשים השקופים במסדרונות בתי החולים הקורסים ממש לא מעניין מה יהיו תוצאות הפריימריז בליכוד והאם מפלגת העבודה תעבור את אחוז החסימה. הם רוצים לעבור בשלום את היום הקרוב

על פי הכיסוי התקשורתי נדמה היה שכל המדינה עסקה בפריימריז של הליכוד. מי יהיה ראשון ומי שלישי ואיזה דילים נסגרו ואיזה רשימות חיסול הועברו. ובאותן שעות אני חשבתי על הזקנה במסדרון או ליד דלת השירותים בבתי החולים. מי דואג למעט הכבוד שעוד נותר לה ואולי בעוד כמה שעות יתפנה רופא מתמחה שלא ישן 48 שעות לבדוק מה שלומה?

רשימות החיסול נמצאות בבתי החולים. שם נמצאים המחוסלים האמיתיים-תרתי משמע- אלה שפשוט מתים בגלל חוסר טיפול, הזנחה וזיהומים. כך בערוב ימיהם הם צופים בלב שבור ונפש מרוסקת כיצד המדינה שנלחמו עבורה משליכה אותם לעת זקנה. "אל תשליכני…" לא בבית ספרנו. זה נחמד לשיעורי תנ"ך בבתי הספר אבל במציאות? יוק!!!

חובתה של מדינה לפני פריימריז ומי גדול וחזק יותר במפלגה להעניק בטחון ובריאות לאזרחים. אלה שביום יום נושאים על כתפיהם את המדינה בשמירה על בטחונה ובתשלומי מסים הדרושים לחוסנה הכלכלי. זה ההסכם הבסיסי הלא כתוב בין האזרח למדינה אלא שהמדינה מפרה את ההסכם הזה יום יום. שעה שעה.

את האנשים השקופים במסדרונות בתי החולים הקורסים ממש לא מעניין מה יהיו תוצאות הפריימריז בליכוד והאם מפלגת העבודה תעבור את אחוז החסימה. הם רוצים לעבור בשלום את היום הקרוב. את השעות הבאות. הם מבקשים ובזכות גדולה לקבל טיפול רפואי ראוי מצוות רפואי רענן ומקצועי ולא שיניחו אותם כמו חבילה מאמזון חשופים לעיני כל מבקרי בית החולים וללא פרטיות וכבוד.

טוב יעשה נבחר ציבור בטרם יקבל החלטה "הרת גורל" לו ולמשפחתו האם לצלול לחיים הציבוריים, האם יש באפשרותו או לפחות שבמקביל לשבועת הרופא יישבע גם הוא לעצמו שלא יניח ולא ישקוט עד שיוחזר כבודם של החולים. זאת עוד בטרם יישבע למפלגתו ולמצע שלה. זו חובתם הראשונה של נבחרי הציבור: ציבורית, מוסרית ומצפונית.

פריימריז אינם חזות הכול. הם לא מצילי חיים. גם מיקום ברשימה הוא לא צו השעה ובסיס קיומנו. רדו אל העם, הקשיבו למצוקתו ופעלו למענו.