המיליארדרים הישראלים תורמים לחברה הישראלית הרבה פחות מאשר בעלי ממון בארה"ב לחברה האמריקאית
השבוע התפרסמה רשימת 21 הישראלים העשירים ביותר. כולם שווים מיליארדים ובדולרים. חלקם ירשו את הכסף ואחרים עשו את כולו בעשר אצבעות. הם התחילו מלמטה. התמידו והיו נחושים להצליח ובגדול.
תחשבו רגע מה זה להיות בעלים של מיליארדי דולרים. כל מיליארד זה אלף פעמים מיליון דולר. למרות הסכום הפנטסטי הזה הם ממשיכים במסע הבלתי נלאה אל המיליארד הבא כאילו היה זה הדולר האחרון. זה כבר כנראה לא הכסף אלא משהו מעבר לזה. לשאוף להיות הכי גדול. הכי מצליח. הכי עשיר.
האם סכומי העתק האלה עושים אותם יותר מאושרים? אני בספק וליתר דיוק יש מצב שבעל שכר מינימום ישן טוב יותר מרובם.
לדעתי המבחן האמיתי שלהם הוא מה הם עושים בחלק מהכסף למען הקהילה והחברה. מה התרומה שלהם בחזרה לאלה שלמעשה היו מקור העושר שלהם.
המיליארדרים הישראלים תורמים לחברה הישראלית הרבה פחות מאשר בעלי ממון בארה"ב לחברה האמריקאית. כך למשל ביל גייטס וורן באפט שכבר בחייהם הכריזו שאת הרוב המכריע של העושר שצברו הם תורמים חזרה לציבור.
אצלנו לא מכריזים וגם כמעט שלא תורמים. חלק מהישראלים העשירים גם אינם מתגוררים בארץ בחלק ניכר מהשנה. הם מעדיפים את אירופה וארה"ב על פני הפרובינציאליות הישראלית.
מעניין שדווקא כאשר קופצת עליהם הזקנה הם מעדיפים לחזור לארץ ולסיים כאן את חייהם.
מן הראוי שגם באמצע החיים וכשהם בשיא כושר ההכנסה שלהם יתרמו מכספם למען החברה בארץ.
