אחרי ששני מועדוני הכדורסל המקומיים ירדו ליגה בשנה שעברה, הגיע השבוע הדרבי הראשון בליגה א' • הקהל מילא את האולם ברעות וקרב החפירות הסתיים בניצחון דחוק ודרמטי של מכבי מכבים-רעות
(צילום: פרטי)
דרבי חם התרגש על העיר בשבוע שעבר, באולם הפיס ברעות. הפקקים החלו מהבוטק'ה של השומר בתיכון מו"ר והווייז המליץ לקצר דרך 431, אבל היו גם שהגיעו בשחייה מהבריכה של פארק המים. מכבי מכבים-רעות ועוצמה מודיעין נפלו מהארצית, אבל הן ממשיכות להתגושש גם בליגה א'. נמרוד כהן ואשר חגי, שעמדו על הקווים בשנים האחרונות, המשיכו הלאה, כמו גם תשעים אחוז מהשחקנים. מי נשאר? הסמל. במקרים מעין אלו זה מספיק. השתיים חולמות על קאמבק, אבל רק אחת יכולה לעבור בדלת. בלי משחקי פלייאוף ובלי הזדמנות שנייה, עכשיו או לעולם לא, אלא אם לוקחים בחשבון את השנה הבאה. עם המשא הזה על הכתפיים הן התייצבו למפגש הראשון שלהן העונה, כבר במחזור השני. יוקרה עירונית על הכף, אבל חשוב מזה, היעד שהן הציבו לעצמן – הכרטיס לליגה הארצית.
שחקני מחלקת הנוער נקראו אל הדגל כדי לפגוש את השכן שביקש מהם להפסיק להקפיץ בין שתיים לארבע. שותפים לשולחן הכיתה התייצבו משני צידי המתרס, כמו קווים מקבילים שמעולם לא נפגשו. מסיכות נפלו לסנטר מצעקות זעם וגיל, ותווים ירוקים נזרקו על השופט כדי להביע מורת רוח. מפגן העידוד הוכיח שוב שחובבי הספורט במודיעין משוועים לנס. יבנו פה עוד קניון ועוד פארק, ואפילו מלון, אבל בקצב הזה מודיעין תהפוך לעיירת קיט. נטולת זהות ונטולת נשמה. קווי החשמל מתחת לאדמה, אבל באוויר הפתוח צריכים לרוץ ילדים ולהעיף כדורים לגגות בשעה שהם קוראים בשמם של כוכבי ההווה. למרבה הצער, טרם נמצא האחד שיצעק "אלון ניניו!". אולי מחר. ואם לא מחר, אז מחרתיים.
הרבע הראשון היה מופת של דרבי. מתוח, עצבני, מבולבל. לקלוע סל נראה קשה מלכבוש שער. המארחת עצרה את יריבתה על חמש, אבל דייקה מנגד באחוזים לא מרשימים כדי לקלוע 13 משלה. בסך הכל 18 נקודות ברבע. קצב של פחות מסל לדקה, בעידן של 25 שניות התקפה. פייר? ללקק את האצבעות. מי שמבקש מפגן ראווה מוטב שימתין לאירוע האולסטאר. כשכל סל מושג ביזע ודמעות זה קתרזיס של שיא אולימפי. ברבע השני עוצמה מודיעין יצאה קצת מההלם. הקצב עלה, אבל לא בטירוף, יותר כמו מדרגות נעות. עוצמה קלעה 15 נקודות נוספות, אבל המכבית קלעה 16 משלה כדי לחתום דומיננטיות יחסית, ולהגדיל את הפער עם הירידה לחדרי ההלבשה – 20:29. אבל לדרבי חוקים משלו, הכדור הוא עגול וכדורגל משחקים תשעים דקות. סער שגיא ידע באילו נקודות לגעת. הגנה סתגלנית של האורחים ומשחק התקפה משופר חתכו בהפרש עד נקודה בלבד. שלומי עמר ניווט מנגד ביד רמה דרך הסערה, אבל בעוצמה כבר שטו כאילו שלולית טל כדי לרשום מהפך 53:50. מדהים. ביציעים תפסו את הראש, חלק התקשרו למשפחה בווידאו. אלון ניניו עלה לשלשה, הקהל נדם, הזמן עצר מלכת, מאות מבטים עקבו בדריכות אחר מסלול מעופו של החפץ שהושלך. זריקה של משחק. סווש. רק רשת. "סטף!", צעק ילד נרעש. אף אחד לא טרח לתקן אותו. ממילא, בתאורה הנכונה, כלומר, מעומעמת דיו, הם זהים כמו שתי טיפות חיסון פייזר. צווחות של התרגשות, פליאה ואימה התערבבו לעיסה. דקות של מתח אדיר התפוצצו בקול שאון. נדנדת הסלים נמשכה עד המאני טיים. דרבי עם כל התוספות, עשוי במידה המדויקת, מנה של חיים כהן. כדי להיטיב לראות האוהדים גלשו עד לקו השלוש, כדי להשפיע על השופט פסיכולוגית הם משכו לו במשרוקית. במכבי מכבים גילו קור רוח מול הלהבות המאיימות לכלות. בעוצמה מודיעין הגיעו לבאר, אבל מי ששתה ממנה היו הצופים. דרמה כזאת לא מקבלים גם בספיישל טורקי. בסיום נרשם ניצחון ביתי לשלומי עמר ושחקניו 59:62, שמציב אותם בעמדה מצוינת עם 2 מ-2 והיד עוד נטויה. אלון ניניו ויניב קרליקר צלפו 14, בן שוהם תרם 10. בעוצמה מודיעין ינסו לחזור לתלם, ואולי גם לנקום בסיבוב השני, אבל אליפות היא עדיין מילה קצת גסה והדרך אליה מלאה בורות. זאת רק ההתחלה, וטוב שכך, כי כבר יש באוויר טעם של עוד.
"באנו מוכנים למשחק", מסכם עמר. "אני מאד מרוצה ממשחק ההגנה ששיחקנו. בהתקפה הגענו לזריקות שלנו, למרות שהן לא נקלעו באחוזים גבוהים. אנחנו לוקחים את הניצחון בשתי ידיים ומתקדמים למשחק הבא".
נמרוד כהן, הפעם על תקן מנהל בלבד, הוסיף: "בדקות הסיום, כשהיה צמוד, אפשר היה להרגיש את המתח בקהל, שכבר גלש לקווים ועודד במהלכים האחרונים. הייתה אווירת כדורסל משובחת. האולם היה מלא, בילדי והורי מחלקת הנוער, כמו גם בתושבים שבאו לראות את הדרבי. אין כמות קהל כזאת בליגה א' וגם לא בליגה ארצית. למכבי מכבים-רעות יש שאיפות לחזור כבר העונה חזרה למקום הטבעי בשנים האחרונות, הליגה הארצית. המשחק הוגדר כמשחק צמרת ועברנו אותו בהצלחה. המטרה היא להמשיך לנצח, הפנים קדימה".
