אבנר רז משילת, מבכירי מאלפי הכלבים בישראל וממקימי יחידת הכלבנים הצה"לית "עוקץ", הלך לעולמו בגיל 61
אבנר רז משילת, מבכירי מאלפי הכלבים בישראל וממקימי יחידת הכלבנים הצה"לית "עוקץ", הלך לעולמו בגיל 61 בשל בעיות בלבו. רז התגורר במושב שילת מזה שנים רבות והפעיל בעבר פנסיון כלבים בכפר רות בו יסד גם בית ספר לאילוף וטיפול התנהגותי וגידל דורות של מאלפים חדשים.
מאז פרסום הידיעה על מותו הציפו חבריו ומוקיריו את הרשתות החברתיות בעשרות פוסטים לזכרו שזכו למאות תגובות גולשים. בתקופה האחרונה לפני מותו היה רז עסוק בפתיחת מחזור נוסף של קורס מאלפים, אותו לא זכה להוציא לפועל.
בריאיון ל"מודיעין News" לפני כשנתיים סיפר כיצד החל את דרכו המקצועית: "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מחובר לכלבים. אני זוכר את עצמי הולך בלילות בחולון, שאז עוד היו בה הרבה שטחים פתוחים, והיו מצטרפים אלי גורים. לאחר מכן גדלתי בקיבוץ ועבדתי עם בעלי חיים, כולל כלבים. לא ידעתי מה אני עושה, אבל ראיתי שאני עושה משהו נכון. הכלבים תמיד התחברו אלי וכבר לא היו נובחים לכיווני כשהייתי עובר בשבילי הקיבוץ. שם התחלתי להבין באמת מה זה אומר נפש של כלב".
את לימודיו הרשמיים בתחום עשה רז בארצות הברית, שם שהה עם משפחתו במשך שמונה שנים. לאחר קריירה מוצלחת כסוכן מכירות החליט רז להחליף מקצוע והצטרף לבית ספר מוכר לאילוף. הוא דחס שנתיים של לימודים לתוך שנה אחת, בה שהה בכלבייה 24 שעות ביממה והתגורר במקום. לאחר החזרה לארץ הוא נקרא לשירות מילואים, שם ביקש מקצינת המיון שתפנה אותו אל יחידת הכלבנות הצה"לית, שבימים ההם עדיין הייתה בגדר סוד צבאי.
"זה היה בשנת 1992 וקצינת המיון ענתה לי שאין לה מושג על מה אני מדבר. החלטתי לגשת לבסיס בו ישבה היחידה וביקשתי מהש.ג להשיג לי בטלפון את מפקד היחידה. באופן מפתיע הם שיתפו אתי פעולה ולמחרת כבר ישבתי איתו בפגישה והצגתי לו את הרעיונות והידע שלי לגבי שימוש צבאי בכלבים והאפשרויות השונות. מפקד היחידה התלהב ממה ששמע ממני ושלח אותי כבר למחרת להתגייס למילואים בתנאי שירות קבע. שבע שנים שירתי ביחידה ועשיתי שם בעצם את כל הפיתוח שלה למה שהיא היום".
את גישתו של רז לאילוף וטיפול התנהגותי לכלבים ניתן אולי לתמצת במילים שלו, כפי שאמר בריאיון הנ"ל: "פעם כשהיית מדבר על אילוף היית מדבר על 'שב', 'רגלי' ו'ארצה'. בכלל לא ידעו מה זה אבחון בבית כמו שאני עושה. אני עשיתי 'סופר נני' עם כלבים כבר לפני עשרים שנה. אני מגיע לבית, צופה בכלב, מאבחן ונותן פרוגנוזה. מצבו של הכלב תלוי גם בחוויות שחווה בעבר, אבל באופן כללי הבעיות נובעות בגלל הבעלים והסביבה. אני מטפל יותר בבעלים מאשר בכלב. אנשים שואלים אותי 'איך אתה מתקן כלב?' ואני עונה שאני לא מתקן. זה לא מנוע מקולקל. אני עובד על הרפלקסים שלהם אבל לא באופן של להגיד 'לא' אלא בצורה של לתת אפשרויות אלטרנטיביות לפתרון המצוקה של הכלב. זאת טכניקה לשינוי התנהגותי שמשנה את הרגש של הכלב. אני פונה לשורש הבעיה ולא לסימפטום".
