הוא היה מסתערב ביחידת "שמשון" (המקבילה של "דובדבן", שפעלה בעזה באינתיפאדה הראשונה), הוא למד להתחפש לערבי עזתי ובכלל להתחפש לכל מה שרצה, מה שעזר לו בתחקירים העיתונאיים שביצע מאוחר יותר בחייו. הוא בוגר ישיבת עטרת כהנים ברובע המוסלמי בירושלים והיום ירון קנר – תושב מודיעין – הוא כבר חבר הנהלה של קהילת יחד ובשבת הוא עדיין שם כיפה על הראש והולך לבית הכנסת, "כי זה עניין של מסורת".
ירון קנר, מי אתה?
"מכלול שלם, אבל היום בעיקר אני מישהו שרוצה לקדם את הסובלנות בקרב המגזרים השונים בחברה הישראלית ולא חשוב אם אלה חרדים, חילונים, קיבוצניקים או מתנחלים. ואת זה אני עושה באמצעות עמותת 'הינם' שהקמתי".
באת מבית דתי, בוגר ישיבת נתיב מאיר ועטרת כהנים. אמנם זו ציונות דתית אבל עטרת כהנים התיישבה בלב הרובע המוסלמי בירושלים. זה לא בדיוק מקדם סובלנות עם השכנים שם…
"תתפלא עד כמה היחסים היו טובים ביננו ובין תושבי הרובע. הם הזמינו אותנו לחתונות משפחתיות שלהם, אנחנו עזרנו להם בכל מה שצריך, כבני אדם. הבנתי שאחרי תקופה לא ארוכה כשאתה מכיר את האדם, ההבדלים מיטשטשים ואתה מתחיל לראות אותו כאדם ובשמו ולא בכינויים או בהגדרות פוליטיות כערבי, מוסלמי או מתנחל, אלא כמוחמד או משה או יוסי".
לזה נגיע מאוחר יותר. בוא נתחיל מהסיפור הדרמטי של רצח רבין. איך אתה השתרבבת לתוך זה?
"די עמוק ובכמה מישורים. הייתי עיתונאי חוקר ב'ידיעות אחרונות' ועבדתי במקביל בקול ישראל. כחודשיים לפני רצח רבין, כשהתחילו לדבר על אירגון טרור יהודי קיצוני, החלטתי להיכנס לתוכו".
מה זאת אומרת?
"פשוט לחדור לשורותיו ולהשיג מידע עיתונאי מבפנים".
ככה סתם? לא פחדת?
"זה לא ככה סתם. ראשית היה לי ניסיון רב כמסתערב ביחידת שמשון שפעלה ברצועת עזה באינתיפאדה הראשונה. אז הקימו את היחידה, שם למדתי להתחפש לערבי, להסתובב בסימטאות עזה, להתערות באוכלוסיה המקומית. משם שאבתי את ההשראה לתחקירים שעשיתי בדרך המיוחדת של לחדור למוקד התחקיר בדרך של התחזות, התחפשות, התערות, וככה להשיג ממקור ראשון את המידע הנחוץ לתחקיר".
כלומר הכשרתך בשמשון איפשרה לך להיכנס לאירגון הימין הקיצוני א.י.ל?
"כן".
איך זה התבצע?
"כשהתחילו לדבר על האירגון ועל אבישי רביב כאחד ממנהיגיו, החלטתי להצטרף לא.י.ל. אל תשכח שאני, כאדם דתי חובש כיפה, בוגר ישיבת נתיב מאיר והישיבה הגבוהה עטרת כהנים, כל אלה מעניקים לי בסיס אמין מאד".
ומה עשית?
"התקשרתי לאבישי רביב, שאז כמובן עוד לא ידעו שהוא סוכן שב"כ בשם 'שמפניה' ואמרתי לו שאני צעיר דתי שמבקש להצטרף לאירגון".
ו…
"אבישי קבע איתי פגישה בביתי. גרתי אז בתל אביב ברחוב חברון. אבישי הגיע אלי הביתה עם עוד אחד מבכירי האירגון בשם ערן. היתה שיחה ארוכה. הם שאלו מי אני ומאיפה באתי. הזדהיתי בשם ירון כהן ולא ירון קנר, כי אולי מישהו יצליב מידע ויגלה שאני עיתונאי".
אבל ודאי שהם יבדקו עליך בישיבה לא?
"כן, אבל אני באמת כהן, ובישיבה בעת התפילות עליתי הרבה ככהן לפני התיבה. כך כשהם שאלו בישיבה מי זה ירון כהן כולם ידעו לומר להם 'זה שעולה לתיבה'. בטח שמכירים אותו. אבל האמת היא שאני לא בטוח אם רביב לא בדק עלי בשב"כ ואמרו לו 'הוא עיתונאי, תעשה כאילו אתה לא מכיר אותו'. מי יודע"…
מתי ואיך קיבלו אותך לאירגון?
"מספר שבועות אחרי הפגישה בביתי עם אבישי רביב אירגנו שבת בחברון ואבישי רביב טילפן והזמין אותי להצטרף. 'תבוא לשבת בחברון', הוא אמר לי ונתן לי להבין שבעצם התקבלתי לאירגון. התברר כי צעיר בשם יגאל עמיר מארגן שבת לחיזוק היישוב היהודי בחברון. נסענו באוטובוס לחברון ביום שישי והתמקמנ. היינו קבוצה ובערב אחרי הארוחה והתפילה עלינו לגג לישון".
מי היו שם?
"היו שם באותו סיור בחברון אבישי רביב, יגאל עמיר, אחיו חגי עמיר, אני ועוד כמה חברי האירגון".
שם פגשת בפעם הראשונה את יגאל עמיר?
"כן. זה היה המפגש הראשון איתו. הוא היה חשדן למדי. היה קר מאד על הגג בלילה בחברון, כבר היה חודש ספטמבר ויגאל תיחקר אותי לגבי זהותי. המשכנו לדבר קצת, הוא ראה שקר לי ונתן לי את הדובון שלו כדי שאתכסה בלילה ונרדמנו".
חשדת בו?
"עוד לא. הוא עדיין לא היה מוכר אז. סתם חבר אנונימי באירגון. אבל לאט לאט, כשהדברים התבהרו והתחלתי להיחשף למידע, הבנתי שהוא הרוח החיה מאחורי העניין".
איך נפגשתם שוב?
"נשלחתי לסקר – כחלק מצוות הרדיו – את ההפגנה הגדולה בכיכר מלכי ישראל בליל הרצח. ציוותו אותי בניידת השידור של קול ישראל בכיכר ומדי פעם ירדתי לראיין אנשים. לקראת סוף העצרת הטכנאים כבר התחילו לקפל את הכבלים ואת הציוד וישבתי בניידת כשלפתע שמעתי יריות. רצתי למפיקה וגם היא אמרה ששמעה יריות. שאלתי קצין משטרה 'מה קורה?' והוא אמר לי 'ירו, אני לא יודע מה קרה'. רצתי חזרה לניידת השידור ועל מסך הטלוויזיה בניידת אני רואה בחטף בתוך המהומה ששוטרים אוזקים צעיר שחרחר. ואז אני צועק 'זה יגאל עמיר! זה יגאל עמיר! אני מכיר אותו!". מיד התקשרתי לאולפן וצעקתי 'תכניסו אותי מיד לשידור חי'. הייתי כנראה כזה נחוש שאפילו לא שאלו אותי מה קרה. מיד המוזיקה נחתכה ונכנסתי לשידור ושם דיווחתי לראשונה על היריות בכיכר מלכי ישראל".
מה אמרת בשידור?
"אמרתי שנשמעו יריות, לפחות שלוש יריות בדיוק ברגעים שראש הממשלה יצחק רבין ירד מהבימה למדרגות. אמרתי שלא ברור אם יש נפגעים ומה מצבם, אבל מה שברור שהיה ירי ליד המדרגות שמהן ירד ראש הממשלה. כך הייתי הראשון שדיווח על רצח רבין".
ומה עשית באותו רגע?
"רציתי להצליב מידע. טילפנתי לאבישי רביב. 'שלום אבישי, זה ירון כהן. תגיד, מי ירה בכיכר מלכי ישראל?'. הוא אמר לי 'אני לא יודע אבל אני יורד למחתרת ואני מציע לך גם לרדת למחתרת'".
עורך דין, אך לא פעיל
ירון קנר, בן 48, הוא תושב מודיעין מזה שש שנים. הוא נשוי למיכל ואב לרומי ואופיר. קנר הוא חבר הנהלת קהילת יחד מודיעין. שנולד בחולון לבית דתי. את לימודי התיכון סיים בישיבת התיכונית נתיב מאיר בירושלים, ולפני הצבא, במשך שנתיים, למד בישיבה גבוהה – עטרת כהנים שברובע המוסלמי בעיר העתיקה. לאחר שהשתחרר מצה"ל למד קנר משפטים בת"א ועסק בתקשורת, ככתב חדשות ברשת ב' וכעיתונאי חוקר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".
"כמו בעטרת כהנים ובשמשון, גם בכתבותי ביקשתי לראות את הדברים בעיניי ולא להסתמך על עדויות צד שלישי. כך למשל החלטתי לחדור לתוך אירגון א.י.ל, כך גם בכתבה על אשפוזים כפויים של חולי נפש. הבאתי, באמצעות תלונות פיקטיביות, לאשפוזי בבית החולים אברבנאל למשך ארבעה ימים כדי להראות בעצם איך מערכת הבריאות והאישפוז של חולי הנפש עובדת בישראל".
לאחר לימודי התואר השני במשפטים והתמחות בפרקליטות המדינה מצא עצמו קנר דווקא בעשייה הציבורית: "אני לא עוסק בעריכת דין מעשית, למעט במילואים בתפקידי כתובע צבאי של מחבלים במחנה עופר, בדרגת סרן".
התחנה הבאה של קנר היתה מנכ"ל תחנת הרדיו החרדית- ספרדית "קול ברמה", אותה עזב לאחר שנה, "למרות שהתפקיד קסם לי מאד. לא הסתדרתי עם העובדה שאני צריך להגן על הדרת נשים ומניעת שידור של נשים בתחנה כמרואיינות".
מ"קול ברמה", הדרך לעבודה הציבורית נטו היתה כבר סלולה. בתפקידו האחרון היה קנר מנכ"ל ארגון "פנים" המאגד חמישים ארגונים העוסקים בהתחדשות יהודית (בהם "עלמא", "בינה", "קולך", "מכון הרטמן", "נאמני תורה ועבודה", "אלול" ועוד.
בין שלל הנקודות בקריירה שלך, חוויות מיוחדת משירותך בשמשון יש לך?
"מה זה חוויות מיוחדות? לא הרגתי אף פלסטיני ובעצם לא יריתי אפילו. פעם אחת שלפתי נשק כשהייתי בסכנת חיים. צריך להבין מדובר באינתיפאדה הראשונה של 87-88. עוד לא היתה רשות פלסטינית וישראל שלטה לגמרי בעזה. היו זריקות אבנים, עצרנו חשודים, אבל אני יכול לספר לך איך נשרפתי מבחינה מקצועית".
קדימה…
"היינו צוות מסתערבים ברחוב בעזה, באותה שעה היתה הפגנה גדולה, אבנים, צמיגים, ואני ועוד כמה חיילים כמסתערבים, מעורבבים באוכלוסיה המקומית כדי לתפוס ברגע המתאים את מנהיג המפגינים. הצבא ירה גז מדמיע בכמויות וכולם רצו לדוכני הפירות, כדי לתפוס לימון ולהריח אותו. זה מרגיע את הדמעות ואת הצריבה בעיניים".
ומה קרה?
"הרוכל נתן לי לימון ואני מיד הרחתי אותו חזק כדי לעצור את הדמעות מהגז המדמיע. ואז הרוכל אומר לי בערבית 'תיזהר יש כאן גם יהודים'. ואני אינסטינקטיבית שואל אותו 'מן הדון?', כלומר 'מי – אלה?' באותה שניה ראיתי שהוא מביט בי במבט מוזר והבנתי שהוא זיהה את המבטא הזר שלי וקלט שאני ישראלי. סימנתי לצוות וביקשנו מיד חילוץ החוצה מחוץ להפגנה. אבל ידעתי שאני שרוף שם בעזה".
מאז עברו הרבה מים בירדן. קנר הוריד את הכיפה, אבל התחושות שצריך לחיות ביחד בתוך החברה על גווניה השונים לא עזבה אותו. "תמיד חשבתי שהפריפריה כאן צריכה להיות יחד, כולנו וזה לא משנה באלו מגזרים מדובר. המפגשים המקריים של מעגלי שיח, ומפגשי לימוד לשעה שעתיים, לא מניבים כלום. זה סתם ביזבוז זמן. צריך להכיר אחד את השני לעומק ואת זה אפשר לעשות רק אם חיים אחד עם השני".
לאחר מחשבות רבות כצד לתרגם את הרצון למעשה, לפני פחות משנה הקים קנר את מרכז "הינם לסובלנות חברתית". והוא מסביר: "המרכז מקדש את העיקרון שלמדתי מהתחנות השונות בחיי: כדי להכיר באמת את האחר יש לפגוש אותו בצורה בלתי אמצעית, לתקופה משמעותית של לפחות חודש ואולי אף יותר ובסביבה הטבעית, כי היכרות משמעותית עם האחר יכולה לתרום לחברה סובלנית יותר".
בנובמבר 2015 יצאה לדרך קבוצת "אחי ישראלי" שהוא פרויקט הדגל של עמותת הינם בתחום קידום סובלנות בישראל: קבוצה של צעירות וצעירים מזהויות מגוונות חיה ביחד ארבעה חודשים, כל חודש במגזר אחר: בקהילה חרדית בצפת, בכפר הערבי מוסלמי דיר אל אסד, בהתנחלות עפרה שבשומרון ובקהילת יוצאי אתיופיה ברחובות. נשיא המדינה, שפגש את משתתפי התוכנית, שיבח את היוזמה וציין כי מדובר בדרך חדשנית ומשמעותית להכרת האחר וכי פרויקט 'אחי ישראלי' הוא הכי ישראלי שיש. מסעה של הקבוצה עורר תהודה תקשורתית וציבורית וזכה לשיתופי פעולה מצד גופים רבים שביקשו לאמץ את המודל שהציע המיזם.
מכל מה שסיפרת לי מה מטריד אותך היום?
"שיגאל עמיר הקדים אותי וביצע את הרצח לפני שהספקתי לחשוף ממש את כוונותיו. אולי בסיטואציה אחרת הרצח היה נמנע".
