הפארודיה "יעקבי ולידנטל"  שעלילתה במשולש לא רומנטי של שלושה אנשים חמוצים, היא תזכורת נוספת לגאוניות של חנוך לוין. קומדיה אנושית וטרגית בביצוע מרענן ומשעשע

(צילום: לירן לוי)

המלחין אלכס כגן פגש לראשונה את  חנוך לוין כששניהם היו חיילים. לדבריו הגרעין לעלילת המחזה הקומי "יעקבי ולידנטל" מבוסס בעצם על סיפור אישי. השניים הוצבו בקורס קשר. כשכגן היה מנגן באקורדיון נצמד לחלונו לוין, בחור ביישן וצנום, שהקשיב לו בקשב רב. השניים הפכו לחברים, בילו הרבה יחדיו, והתאהבו בחיילת מקסימה ששירתה איתם בקורס. "אהבנו אותה כל אחד בדרכו, אך תמיד ויתרנו אחד לשני באבירות של אוהבים תמימים. עד שלבסוף היא ויתרה על שנינו", מספר כגן. זה פחות או יותר מה שקורה גם במחזה. הסיפור הבנוי ממונולוגים (ישירות לקהל), מעט דיאלוגים, ופזמונים (עם הפסנתרן מיכאל קנר שנוכח על הבמה), מתחיל בהחלטתו של איתמר יעקובי (ערן מור) לעזוב את חייו המשמימים ואת ידידו דוד לידנטל (דוד שאול), איתו הוא מעביר שעות בשתיית ספל תה במרפסת, ולצאת לחפש חיים ואושר. ברחוב הוא פוגש את רות תחש (כנרת לימוני) בעלת הביג תוחס והשדיים הגדולים, והולך שבי אחר ישבנה המתנדנד. אחרי לא מעט משחקי "קשה להשגה" מצידה, ושיקולי התועלת וההפסד הם מגיעים לחופה. לידנטל שנותר בודד מאחור, נצמד אל הזוג הטרי ומגיש עצמו "כשי כלולות" – עבד לגחמותיה של תחש. אחרי החתונה מתנפצות האשליות. הזוג נפרד, הידידות בין יעקבי ללידנטל מתחדשת, ורות תחש נשארת שוב לבדה.  

המחזה העל זמני הזה, שהוא בעצם פארודיה על משולש הכי לא רומנטי שיש, זכה לפרסים ועיבודים שונים בקאמרי, כשהאחרון בהם ב-2003 (בהשתתפות תיקי דיין, רמי ברוך ודרור קרן). חנוך לוין שכל קומדיה שלו היא גם טרגדיה של דמויות מיוסרות ונלעגות, המחפשות טעם ומשמעות לחיים, מעמיד במחזה הזה את השיממון והחמיצות במרכז הבמה. כל אחת מהדמיות משתוקקת לאהבה ולאושר שאינו מושג. המחיר הוא השפלה, אובדן הבושה, צער, כאב, שנאה עצמית ולבסוף התפכחות והשלמה. 

הבימוי של יונתן אסתרקין, הוא רענן וכייפי, הטקסטים מלאי הומור והשפה הלווינית מתפצפצת בלשון בטבעיות ובקצב הישבן המתנועע. שלושת השחקנים (הצעירים יחסית) עושים עבודה נפלאה, ולכל אחד מהם תפקיד מרכזי. השירה, הקצביות, התפאורה המצוינת, האביזרים המינימליסטים, הדמויות הנפלאות, והשפה המיוחדת גורמים להצגה הזו להיות עוד סיפור של הצלחה לוינית, שנדמה שלעולם לא ינוס ליחה.  

יעקבי ולידנטל

מאת: חנוך לוין, בימוי יונתן אסתרקין, משתתפים: כנרת לימוני, ערן מור, דוד שאול. ליד הפסנתר: מיכאל קנר, הפקה תיאטרון הקאמרי.