עיבוד פרוע וחסר עכבות לקומדיה הרומנטית של שייקספיר שהופכת למסע של אלימות מינית בחלל. מעורר מחשבה, אבל לא קל לצפייה

(צילום: דוד קפלן)

הקומדיה הרומנטית של שייקספיר שנכתבה בשלהי המאה ה-16, זכתה לאין ספור עיבודים תיאטרליים, חלקם בתיאטראות מסחריים וחלקם בבתי ספר למשחק ובתיאטרוני פרינג'. שלושה סיפורי האהבה השלובים זה בזה, ביער אפל עם פיות ושדונים הם ללא ספק חומר טוב שמצית את הדימיון.

ואם נדמה שראיתם כבר הכל, בא העיבוד הפרובוקטיבי והמצמרר של תיאטרון קליפה ומעיף את המחזה לחלל, באופן שאינו קל לעיכול וצפייה (ראו הוזהרתם), בלי קורטוב של רומנטיקה, ומתוך עיסוק חצוף, וחסר עכבות בנושא הטרדות מיניות (גם בעולם התיאטרון).

העלילה מתמקדת בסיפורה של חבורת בעלי המלאכה, שנבחרה להעלות את "הטרגדיה של פירמוס ותסבי"  בחצר הדוכס, כמחזה בתוך מחזה, אך נפלה קורבן לתעלולי מלכת הפיות ופוק השדון. בעלי המלאכה מייצגים גיבורי תרבות מקומיים כמו אייל גולני, מיכל בקטנה, בוב הבמאי, גל גדול,  וסמי הרמאי, ושפת התיאטרון משמשת כגשר בין האנשים שנשלחו לכוכב לכת זר  לבין היצורים בכוכב.

את מקום הפנטזיה החלומית ביער הקסום ורדוף השדונים, תופסת בחלל חבורה מופרעת וחסרת מוסר ועכבות. סיפור האהבה הופך לסיפור של אלימות מינית נמשכת. כשמסכות על פניהם, הם תוקפים את מיכל בקטנה, שוב ושוב. סצנת האונס הברוטלי על ידי "סמי הרמאי" היא בין הרגעים הקשים לצפייה,  זעקות שמפלחות את הלב, דקות ארוכות שלא נגמרות, והן מטשטשות את הגבול בין אונס אמיתי לתיאטרלי. האלימות המינית הנעה בשני קווים (הצגה בתוך הצגה) מוצגת אף היא בשני מישורים: בתחילה באופן מלאכותי עם חליפות פרובוקטיביות של גוף נשי עירום, ובהמשך עירום אמיתי ופרונטלי: אייל גולני פוגש ביער את זוג הפיות (בחליפות הגוף הנשי) שמפשיטות אותו ותוקפות אותו מינית ואת מסכת החמור הצמודה לישבנו. מסיבת החשק המטורפת נמשכת עם סצנה מצמררת של אינוס בובת מין קירחת, אזכור של אנסים מוכרים כמו משה קצב, חנן גולדבלט, בני סלע ועוד סצנות מטלטלות שמותחות כל גבול אפשרי ומשאירות את הקהל בחוסר אונים מוחלט. החלל בו מוצגת ההצגה, שבה אין מרחק בין השחקנים לקהל, מעצימה את הקושי לצופה. אין לאן לברוח. הביקורת החברתית בנושא הטרדות מיניות יוצאת בזעקה גסה וברוטלית. האפקט הושג אבל הטעם מר.

עוד במחזה: מוזיקה שמשלבת בין קלאסית לאלקטרו והיפ הופ נהדרת, תפאורה בסיסית ואפקטיבית, תלבושות חזקות, וחילופי דברים עם כפלי משמעויות מרומזות שמעוררים גיחוך וצחוק. שמונת השחקנים בהצגה שמחליפים דמויות – עושים עבודה נפלאה, בהם בולט אריאל ברונז (שגם ביים את ההצגה) בעל הכריזמה והנוכחות הבימתית.

אין ספק ששייקספיר לא חלם על אינטרפטציה חצופה כזו, ונטולת כל עכבה. האם לזרוק לפרצוף שלנו אקטים בוטים של אלימות מינית באמת נחוצים כדי לטלטל? לא סגורה על זה. אבל עדיין טוב שיש את האופציה ליצור תיאטרון, נטול מעצורים, ושאינו מתחנף ומחשבן לאף אחד.

חלום ליל קיץ בחלל

מאת ויליאם שייקספיר, בימוי אריאל ברונז ועידית הרמן, משתתפים: עודד צדוק, אור לב ארי, גל ווילינץ, אדם רבינוביץ', קזויו שיונורי, זיו בראשי, רעות רבקה, אריאל ברונז. הפקה תיאטרון קליפה.