כשמסתכלים מסביב נראה שאנחנו במצב לא רע ושבשורה התחתונה ביבי ראוי, בהשוואה למה שיש לאומות גדולות עשרות מונים מאיתנו להציע
אני מסתכל על בוריס ג'ונסון, ראש הממשלה הנבחר של בריטניה הגדולה ונזכר בווינסטון צ'רצ'יל, ראש הממשלה הבריטי במלחמת העולם השנייה שהבטיח לעמו דם, יזע ודמעות. מביט על טראמפ וחושב על טרומן ורוזוולט.
בעיני רוחי אני רואה גמדי שלטון לעומת נפילים או שמא זה חום יולי-אוגוסט שגורם לי תעתועי דמיון ומחשבות לא נקיות.
ג'ונסון שלפני כמה עשורים היה מתנדב בקיבוץ בארץ נראה על פי מעשי הקונדס שלו כילד כאפות בריטי טיפוסי. יש בו משהו נערי ושובב אבל ספק אם הוא ראוי לאחוז בהגה השלטון של הממלכה הבריטית. דומה שמשהו השתנה ברמתם ואישיותם של מנהיגי העולם בהשוואה למה שהיה במאה הקודמת, זו של קנדי, צ'רצ'יל ודגול. יחד עם זאת לזכותם של מנהיגי ההווה יש לומר שבעידן הזה אין מלחמות הרות גורל שהשמידו עשרות מיליונים במגה מלחמות מיותרות.
כיון שזו עובדה שפחות או יותר שורר שלום עולמי בין המעצמות והכלכלה מנצחת את שדה הקרב אז אולי עדיף ג'ונסון על פני גנרל בדימוס, אמיץ וללא חת. במילים אחרות: תנו לחנונים לנצח. כנראה שאנחנו בעידן של גיקים וחנונים והם אלה שעונים לניסוח מחדש של ההגדרה: "גבר גבר".
אנגלה מרקל, היא דוגמא מצוינת למנהיגה שפויה ולא מתלהמת. דגם משופר של אשת הברזל, מרגרט תאצ'ר בבריטניה. למרקל יש מזג מנהיגותי מושלם. תקיפה ולא תוקפנית. מנהיגה ומובילה את אירופה עם מראה ושפת גוף של השכנה השקטה מהחלון ממול. היא לימדה אותנו שאין צורך בהרמת קול, באיומי סרק ובתכונות של הרקולס כדי לשלוט ביד רמה בעשרות מיליונים ובו זמנית להתחבב על מיליארדים בעולם.
ואיך כל זה נוגע לנו?
כשמסתכלים מסביב נראה שאנחנו במצב לא רע ושבשורה התחתונה ביבי ראוי, בהשוואה למה שיש לאומות גדולות עשרות מונים מאיתנו להציע. מצידי שיחוקקו חוק לפיו המדינה מחויבת לממן לראש ממשלה סיגרים ושמפניה ורודה 3 פעמים ביום, לו ולכל יקיריו והעיקר שיקום בבוקר ויעשה את העבודה כמו שצריך.
נ.ב אין באמור לעיל המלצה להצביע ליכוד (ט.ל.ח).
